קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: איך אפשר לצרף את שתי האבחנות: "אם אין אני לי מי לי" ו"אין עוד מלבדו"?
תשובתי: המשימה שלנו היא להגיע למצב שבו אין זמן, מקום, שינויים. זה נקרא, שאין הבדל בין עליות וירידות: אפילו אם מגלה את הרע הגדול ביותר וחרב חדה מונחת על צווארו, אל יתייאש מן הרחמים. כל המצבים האלה אינם נעלמים, אלא אנחנו מתעלים מעליהם.
הרצון לקבל צריך למות לגמרי ולכן חותכים ממנו חתיכה אחר חתיכה, אבל אנחנו מקבלים את זה כתענוג הגדול ביותר, כי זה הופך להיות עבורנו לא סתם הכרחיות שאפשר להימנע ממנה, אלא להכנת הכלי שהופך לאור אמיתי, למימוש פעולת ההשפעה.
דווקא במצבים הכי גרועים אפשר לראות את גובה האמונה וההשפעה ולכן לאהוב אותם. הכול תלוי בחשיבות שאנחנו נותנים לבורא ולהשפעה אליו. בזה אנחנו מגדילים את הכלי שלנו: עד כמה אנחנו מצליחים להפוך את עצמנו לאמצעי כדי לגרום נחת רוח לבורא.
הבורא פותח לנו את כל האבחנות שלנו במוחא וליבא, שהן לא מתוקנות, שבהן לא דבוקים בו בכל המצבים, מהקל לכבד. ואנחנו צריכים להתגבר עליהם, וזו בעצם העלייה בסולם המדרגות: להישאר בדביקות עם הבורא בכל מצב מהקל לכבד.
בזה אנחנו מחברים את הזמנים "אם אין אני לי מי לי" ו"אין עוד מלבדו". הדבקות מבטלת את הפער בין שתי האבחנות הללו.
ידיעות קודמות בנושא:
דבקות פנים בפנים
שני מצבים
מי יעזור לי?…
