הגיע הזמן להיוולד

מהצד של השדה הרוחני – של אוקיינוס האור האין סופי, פועל עלי רק חוק אחד, כוח קבוע אחד, הרוצה רק דבר אחד – למשוך אותי למרכז שלו, לכל טובו. הרצון האגואיסטי שלי (ה "מטען" שלי) גדל ומתפתח באופן קבוע. ולכן אני מוצא עצמי כל הזמן בחוסר איזון ההולך וגדל עם השדה הרוחני.

אני מתרחק יותר ויותר ממרכז הטוב, אבל השדה נשאר קבוע, ורק אני הוא זה שמשתנה. השינוי של הרצון לרעה מתרחש בתוכי ללא שליטתי, אוטומטית. לכן מצבי רק הולך ומחמיר. בשדה זה אני לא קיים לבד, אלא יחד עם עוד 7 מיליארד הדומים לי, כמוני, "מטענים" קטנים ואגואיסטיים. וכולנו, במידה זו או אחרת, מרגישים שרע לנו.

בסוף ההתפתחות האגואיסטית שלנו, אנחנו מתרחקים בצורה מקסימאלית מהמרכז הטוב למעגל החיצוני ביותר ומתחילים להרגיש עצמנו מחוברים יחד. ולכן, זה מגדיל עוד יותר את מצבנו הרע. כי כל אחד מתחיל להרגיש עצמו תלוי באחרים, והתלות הזו מחייבת אותו לשנוא את כולם ולסבול עבור כולם…

את מצבנו ניתן לדמות לצירי לידה. במשך תשעת חודשי הריון (של אבולוציית האנושות) האימא (הטבע) עוזרת בכל לוולד (האגו) להתפתח. וכאשר מושגת ההתפתחות (האגואיסטית) השלמה (גלובלית וסגורה), אמא – טבע מאלצת את הוולד להיוולד.

המשבר הגלובלי – זה הלחץ על הוולד הכללי – האנושות, כדי לאלצה להיוולד רוחנית.

ואז הוולד חייב להתהפך עם ראשו מטה (לשנות את סדר העדיפויות מלקבל ללהשפיע) ולהתחיל לנסות לצאת ממצבו האגואיסטי בכוחות עצמו (לעזור לאימו ללדת את עצמו). רק באופן כזה הוא יזרז את צירי הלידה וייוולד לעולם של אור.

מתוך שיעור מס'1 של קונגרס צפון אמריקאי

רשומות קודמות בנושא:
הגיעה עת האנושות להיוולד
נולדים ללא ייסורים