קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: הטענות שלך כלפי הנשים הסעירו אותי מאוד, ואני חושבת שזה נכון, במיוחד לאחר הניסיון שאותו קיבלתי כתוצאה מהתרגיל שהצעת לנו: להשתדל להתקרב לחיבור, ואם מגלים ביקורת כלפי חָברה, לייחס את זה לבורא.
כתוצאה מהתרגיל הזה אני גיליתי, שהיחס שלי לא רק כלפי החברות, אלא כלפי כולם לגמרי (חוץ מהילדים שלי), הוא יחס של ביקורת. זה כמו אינסטינקט, כמו נשימה, שלא שמים לב אליה. וכמו שאומרים, "ככל שהיער גדול יותר, כך יש יותר עצים להסקה". ואף שאני ממשיכה לייחס את זה לבורא, זה הולך וגדֵל ופשוט אין כוח, עד לבחילה ממש. לפעמים מופיע רצון שמישהו פשוט ימחק אותך.
מה לעשות בקשר לזה, אם זהו הטבע שלי? לגברים אין את זה, הם הרבה יותר נקיים, כיצד עלינו הנשים לעזור זו לזו בגילוי ובתיקון של התכונה הזאת?
תשובתי: רק כאשר אדם נותן יגיעה בחיבור ואיחוד בקבוצה לפי השיטה הקבלית, הוא מגלה בתוכו כוחות שמתנגדים לקירוּב הזה. הכוחות האלה נקראים האגו. ואילו שאר ההשתוקקויות "לחטוף" לעצמי האהובה כמה שיותר, קיימות אצל כולם, אפילו אצל בעלי החיים, ומנוקדת מבטה של חכמת הקבלה הם אינם נחשבים לאגואיזם.
מה לעשות? את אותו הדבר שעושים הגברים, שגם אצלם זה קיים רק בצורה שונה. הגילוי של האגו ("פרעה") מהווה את המתנה העליונה של הבורא, מפני שזה מוביל לצורך ולהכרח לפנות אליו כדי לקבל עזרה! והפנייה אליו מביאה לגילוי שלו!
ידיעות קודמות בנושא:
מה מפריע לנו להתחבר?
שני סוגים של אגו
להגיע לאגואיזם האמיתי
