הבטחת האור

שאלה: על מנת שארצה מכל הלב למלא את הרצונות של האחרים, אני חייב לאהוב אותם או לפחות לראות אותם כיותר גבוהים בעיניי. כיצד אפשר להגיע לזה?

תשובה: קורה שאנשים מאמצים ילדים זרים, מתחילים לטפל בהם, ואז הילדים האלה הופכים ליקרים להם. לעיתים אפילו יותר יקרים מאשר הילדים שלהם הביולוגיים. מאיפה בא הרגש הזה? הוא נוצר מתוך דאגה, כתוצאה ממאמצים. לא סתם אומרים "להשקיע את הנשמה", זה בדיוק כך: אני משקיע את הרצון שהוא הנשמה. ואז הילד שלי יקר לי.

למעשה, כאשר אני מטפל בקהל החיצוני, אני גם משקיע בו כמות עצומה של כוחות ומתחיל להתכלל בצרכים שלהם, ברצונות של האנשים ובחייהם. זה נהייה לי יקר וחשוב. מתגלה פעם אחר פעם שבזכותם אני יכול להגיע לרוחניות ושרק אם אביא להם את המאור המחזיר למוטב, אוכל לעזור להם. ואילו אני בעצמי רק "ערוץ המעבר" ורק חייב לדאוג לכך שהאור יעבור דרכי אליהם. שום דבר חוץ מזה.

האמת, שאנחנו לא עוסקים בבעיות גשמיות. אנחנו מבטיחים לאנשים חיים טובים, אמנם זה לא אומר שכעבור זמן מה הם יבואו אלינו בטענות כמו "איפה האוטו שלי?", לא, המשימה שלנו היא לספק להם את האור. ואתה תיתן להם אותו אם תדאג להם. ואז מתוך התכונות הרעות האגואיסטיות שלך וגם ומתוך תכונת ההשפעה החיובית, מהשתתפות ומהאהבה, אתה תרצה להביא להם כל טוב. הבושה תעורר אותך לכך, כי במקרה של כישלון הם יבזו ויביישו אותך. גורמים שונים לחלוטין מכל מיני צדדים ידחפו אותך לכך שתיתן לאנשים את המילוי.

לכן לך ותשקיע בהם במלוא הכוח. זה קודם כל, ואל תדאג לעתיד. האיום של הבושה יפנה אותך לכיוון הנכון, כגון, "אני פשוט חייב להצליח. אחרת מה הם יחשבו, מה יגידו? זה יהיה יותר גרוע מפשיטת רגל, לפנינו רק חושך…", המצב עצמו יחייב אותך להחלטה הזאת. אך בשביל זה צריכים בכוונה להכניס את עצמנו למצב הזה. אחרת לא ייצא כלום.

אחרת לא תוכל להעלות את המ"ן, את הבקשה לתיקון. הבקשה הזאת תמיד נובעת מתוך השירות לאחרים: אתה עובד למען מישהו ועבורו מבקש, לא לעצמך. ומבקש את כוח ההשפעה.

– למי אתה רוצה לעזור? – שואל הבורא. – בבקשה, אני מוכן.

ומה תגיד לו?

– לא, אתה קודם תיתן לי, ואחר כך אני אחשוב על משהו…

זה לא עובד בצורה כזאת. זהו כבר אינו מ"ן, זו אינה בקשה, אם אינך דואג לזולת.

ולכן אלה שלא יוצאים להפצה הם ממש מקפחים את עצמם ומפסידים. אני שמח שהקבוצות שלנו "יוצאות אל הקהל". זה מעורר תקווה שעכשיו הם יבינו על מה מדברת חכמת הקבלה, יבינו זאת מבפנים.

אנחנו מחפשים אהבה. אז מהם הסימנים שלה? לאהוב, משמע לתת מתנות, להביא מילוי, לוותר על הרצון האישי ולהעדיף את הרצון של אדם אחר על מנת למלא אותו. במקרה כזה אני באמת אוהב.

"חומר" הבריאה הוא רצון ליהנות. ואם במקום הרצון שלי אני מעדיף למלא את רצונך, זהו סימן שאני אוהב אותך.

מתוך השיעור על מאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות", 15.10.2013

ידיעות קודמות בנושא:
מחזור של אהבה
אני מסתכל על העולם ומצטער על הייסורים שלו
תביא, תביא, תביא לנו תיקון!

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/kL6dO

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest