הבדל בין דיכאון וירידה רוחנית

שאלה: ״הירידות״ שמתרחשות תוך כדי לימוד חכמת הקבלה נקראות ״אגואיזם״, אבל זה הרי דיכאון רגיל, לא?

תשובתי: נדמה לך שזה דיכאון, אתה חווה תחושות לא מובנות, לא בא לך, לא מושך וכד׳, אבל למעשה זה לא דיכאון רגיל של איבוד הטעם כלפי העולם, אלא שקיעה אמיתית לתוך החושך. זהו חושך מוחלט, הרגשה של העדר רצון לְמה שלא יהיה. במילים אחרות, מתווסף לך אגו. האדם מתחיל את חייו בחכמת הקבלה ממצב "אפס", מאגו נורמלי כלפי העולם שלנו עם רצונות לאוכל, למין, לבילויים, לכסף, לשליטה, להשכלה. זה המצב ההתחלתי שלו. לאחר מכן הוא מגיע לחכמת הקבלה וחווה מעין עלייה מסוימת, הוא נכלל בקבוצה, מוכן לעשות כל דבר, החיים נפלאים, הכול טוב, הוא מצא את עצמו. עד אז היה עצוב ומשעמם במידה מסוימת, היה חסר משהו, משמעות החיים וכד׳ והנה העלייה הראשונה, "מצאתי!".

ואז פתאום הוא נופל ישר לתוך מצב הפוך ששואב אותו פנימה כמו חור שחור. זה כמו וואקום, מוציא מתוכו את כל הכוחות, האדם בקושי יכול לסובב את הראש, אין לו בשביל מה לחיות. כאילו שהיכו בו בראש עם שׂק של אבק והוא חש בראש ובלב אבק. הוא מתחיל לעבור עליות-ירידות, עליות-ירידות. חשוב להבין שההשגה של העולם העליון נבנית על העדר של רצון אגואיסטי כלפיו. לכן חכמת הקבלה נקראת כך, החכמה כיצד לקבל. כיצד אדם יכול לקבל משהו ללא אגו? איך ללא רצון, ללא השתוקקות בוערת להיות אגואיסט אמיתי ובריא ניתן לתפוס ולכבוש את העולם העליון? לא ניתן.

כל מה שאדם רגיל רוצה, זה לאכול, לבלות, לשוטט בטלפון הנייד, או לדבר עם מישהו, אבל כך לא ניתן לכבוש את העולם הרוחני. לשם כך צריך נשק אחר, רצון עצום, כאשר האדם בוער, מוכן לכל דבר ורוצה לקבל את העולם העליון, לכן מוסיפים לו אגו. למצב מס' 2 מתווסף אגו והודות לו האדם עולה למצב מס' 3. ממצב 3 הוא יורד יותר למטה, למצב 4 ואחר כך עולה למצב 5 ואז שוב יורד יותר למטה, עד שלאחר המון ירידות ועליות הוא משיג למשל את מצב 9. כאשר הוא נמצא במצב הכי נמוך, מצב נורא ולא נעים, האדם חווה פחד, מפלה, הרגשה ש"טוב לי מותי מחיי", וזוהי הפרידה מהאגו הגשמי שלנו, עוד בהיותנו בחיים.

כאשר האדם צובר כמות מסוימת של עליות וירידות, הוא עולה לנקודה 10. כאשר הוא משווה בין נקודות 9 ו – 10, הוא רואה שכל זה באמת מגיע לו מהבורא, מ״אין עוד מלבדו״, ושהוא ״טוב ומטיב". זוהי אמונה למעלה מהדעת, מפני ש״דעת״ היא בתוך האגו, ו״אמונה״ היא בתכונת ההשפעה. כך בפעם הראשונה האדם בונה ״פרצוף רוחני״, טיפת זרע, ״עוּבר״ של הנשמה. מזה מתחילה לידה של הנשמה. מי שמגיע לדרגה הזאת, הוא כבר בדרך. מעניין שאנשים שנמצאים באמצע הדרך, אבל לא מגיעים לנקודה התשיעית, לרוב עוזבים את חכמת הקבלה. הם מתחילים לקלל את חכמת הקבלה, אותי, את השיטה שלנו, וכדומה. חייבים להבין שהעולם הרוחני זה לא מה שמצטייר לך, אלא מה שמושג לפי השיטה שמתוארת במקורות קבליים אמיתיים.

מתוך שיעור בשפה הרוסית, 15.5.2016