קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
ידיעה: בשנת 1936, תלמידה בכיתה ו' מניו-יורק כתבה לאלברט איינשטיין:
"איינשטיין יקר, במהלך השיעורים בבית הספר של יום ראשון התעוררה אצלי השאלה: האם מדענים מתפללים? היא התעוררה מתוך שאלה אחרת, האם אנחנו מסוגלים בו זמנית להאמין גם במדע וגם בדת. עתה אנחנו כותבים למדענים ולאנשים חשובים אחרים בתקווה שיענו על השאלה שלנו. זה יהיה כבוד גדול בשבילנו אם תענה על השאלה, האם מדענים מתפללים ועל מה הם מתפללים? כיום אנחנו בשנה השישית של הלימודים. בכבוד רב, פיליס".
כעבור חמישה ימים איינשטיין כתב את תשובתו הלקונית, שהייתה יכולה להיראות מושלמת לצד הרהוריו של קרל סייגן או קלאודיוס פטולמאוס באותו הנושא:
"פיליס יקרה. אני אנסה לענות לשאלתך באופן הכי פשוט שאני יכול. הנה התשובה שלי: מדענים חושבים שכל אירוע, כולל המעשים של בני האדם, מתרחשים על פי חוקי הטבע. לכן, המדען אינו יכול להניח שאפשר להשפיע על מהלך האירועים על ידי תפילה, כלומר על ידי ביטוי טבעי של רצון האדם.
עם זאת, עלינו לקבל שהידע הפשטני שלנו על הכוחות הללו אינו מושלם, כך שבסופו של הדבר, האמונה בקיומו של הסוף, של רוח אחת, נשענת על אמונה. האמונות הללו עדיין נפוצות, על אף ההישגים המודרניים במדע.
וחוץ מזה, מסתבר שכל מי שעוסק ברצינות במחקר מדעי, משוכנע בכך שאיזו רוח, שהרבה יותר חזקה מהרוח האנושית, שולטת בחוקי היקום. לכן, ההתעסקות במדע מוביל לחוש דתי מיוחד, שללא ספק שונה מכל חוש אחר, יותר נאיבי."
התייחסותי: זהו המבט הקבלי האמיתי על קיומו של הכוח העליון בעולם, שאותו אנחנו חייבים לגלות ולא לסגוד לו.
ידיעות קודמות בנושא:
הבורא קיים…
אלברט איינשטיין: "האדם הוא חלק מהשלם"
תפיסת המציאות: מניוטון ועד לקבלה
