האם יש לחברה את הזכות לשלול ממני את החרות?

בעל הסולם, מאמר "החרות": "מאין לקחו הרבים את הזכות להפקיע את חרותו של היחיד, ולשלול ממנו את היקר לו בחיים, שהוא החרות, שלכאורה אין כאן יותר מכח הזרוע בלבד?"

מה לעשות באותם המקרים שבהם האינטרסים הכלליים חשובים יותר מהפרטיים? האם החברה יכולה להכריח אותי לדאוג לה כל הזמן? והאם כזאת פעולה כוחנית תעזור לנו? – מכאן נובע, שאנחנו חייבים שיהיה לנו חינוך.

גם ההורים מחליטים בכפייה עבור בנם לאיזה דת הוא ישתייך, לאיזה בית ספר הוא ילך, איזה חינוך הוא יקבל, אילו השקפות יהיו לו. למעשה, הם קובעים מראש את כל החיים שלו. האם יש להם את הזכות הזאת? ובינתיים, האב והאם, בעצם קיומם, מכינים מראש עבור הילד עתיד זה או אחר, ועוד מפתחים בו קווי אופי מסוימים.

המשפחה, גן הילדים, בית הספר, הסביבה – כל הגורמים האלה יחד מעצבים את האדם. והנה, בגיל 15-20 הוא הופך לאיזושהי ישות, שהכול הוחלט מראש עבורה. איזו זכות יש לחברה לאפות ממני מה שבא לה: לחמנייה, עוגה, בגט או בייגלה? הרי כך בדיוק זה קורה.

הסדר הזה נובע מהחוק "אחרי רבים להטות". "רבים" פירושו חברה שמרגישה ומבינה שהטוב נוצר דווקא מכך שכל פרט ידאג לכלל, כלומר, יבטל את האגו שלו ויתחבר עם החברה. במקרה כזה, החברה או ההורים באמת יכולים לחייב כל אחד ללמוד את האינטרסים הכלליים. יתר על כן, חובה על החברה לחנך את כל חבריה על פי הקו הזה. לכן נאמר שהאב חייב ללמד את בנו "אומנות", כלומר, להגיע להשפעה.

בכך נשמר החוק האוניברסלי של המערכת המורכבת, שאיש אינו יכול לברוח ממנה. האדם יודע מראש שהוא אחד ה"ברגים" שלה ועליו לתפקד בהתאם. אך כאשר הוא מבצע את תפקיד ה"בורג", למרות היצר הרע שלו, האדם מקבל את האפשרות לגלות את כל המערכת ולרכוש את העוצמה שלה, לרכוש את השכל והרגש של כל הסביבה, של הכלי הכללי הגדול. בכך הוא עולה למדרגתו של הבורא.

למעשה, "אחרי רבים להטות" פירושו ללכת אחרי הבורא. הסביבה והבורא הם אותו הדבר: חוק ההשפעה הכללי, הכוח המשפיע הכולל.

אך ברמת ההסבר ההתחלתית אנחנו מגבילים את עצמנו בתיאור הקשר ההדדי הגלובלי, הבלתי ניתן לניתוק, שאינו משאיר לנו ברירה אחרת חוץ מאיחוד אינטגרלי. את עבודת ההשפעה לבורא אנחנו מתארים נכון לעכשיו כעבודת השפעה לחברה.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "החירות", 05.01.2012

ידיעות קודמות בנושא:
אבות וילדים: מי לא מבין את מי?
החופש הרוחני של היחיד
ילדים ובחירה חופשית