האם העיסוק בחוכמת הקבלה דורש כישרון מיוחד או ידע מוקדם?

אי אפשר שכל כלל ישראל יבואו לטוהרה גדולה, זולת על ידי לימוד הקבלה, שהיא הדרך הקלה ביותר, המספיקה גם לקטני הדעת. משא"כ בדרך העסק בתורת הנגלה בלבד, אי אפשר לזכות על ידה, זולת ליחידי סגולה, ועל ידי יגיעה רבה, אבל לא למרבית העם. (בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, ל"ו)

אומר לך, אשר שמעתי מהאדמו"ר מקאלשין. שבימים הראשונים היה צורך להקדים להשגת ה' כל שבע החכמות החיצוניות, המכונים "שבע נערות המשמשות לבת מלך", ולסיגופים נוראים. ועם כל זה לא הרבה היו זוכים למציאת חן בעיני הבורא. אולם, מעת שזכינו ללימוד האר"י ז"ל, ולעבדות הבעש"ט, הוא באמת דבר השווה לכל אדם, ואינם צריכים עוד הכנות הנ"ל. (בעל הסולם, אגרת ל"ח)

אם האדם נברא עם כישרונות קטנים, איך שייך אצלו לומר שיהיה תלמיד חכם? הלוא המוח שלו קטן להבין דברי תורה. על זה בא מדרש רבה: אמר הקב"ה לישראל, חייכם, כל החכמה וכל התורה, דבר קל הוא. כל מי שמתיירא אותי ועושה דברי תורה, כל החכמה וכל התורה בלבו. ופירש על זה בהקדמה לתלמוד עשר הספירות וזה לשונו: הרי שאין צריכים כאן לשום הצטיינות מוקדמת, אלא רק בסגולת יראת השם זוכים לכל חכמת התורה. (הרב"ש, דרגות הסולם, כישרונות קטנים)

מדברי הגמרא: תלמיד, שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים, שוב אינו רואה. כי למה לא ראה סימן יפה במשנתו? ודאי אין זה, אלא משום חסרון כוונת הלב בלבד. ולא משום חסרון כישרון אליה. כי חכמת התורה, אינה צריכה לשום כישרון… ואם לא ראה סימן יפה, בשיעור זמן כזה, לא ישטה עוד את עצמו, בתקוות שווא ומַפְּחי כזב, אלא יידַע, שלא יראה עוד סימן יפה לעולם. ולכן יראה תיכף, למצוא לעצמו, איזו תחבולה יפה, שיצליח על ידה, לבא לשמה, ולזכות בחכמת התורה. והברייתא לא פירשה את התחבולה. אלא שמזהירה, שלא ישב באותו המצב, ויחכה עוד. וזהו שאומר הרב, שהתחבולה המוצלחת יותר ובטוחה לו, הוא העסק בחכמת הקבלה. ויניח ידו מעסק חכמת תורת הנגלה לגמרי, שהרי כבר בחן מזלו בה, ולא הצליח. ויתן כל זמנו לחכמת הקבלה, הבטוחה להצלחתו. (בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, כ"ג)

ראוי שתדע, שרוב מחברי ספרי הקבלה, לא התכוונו בספריהם, אלא כלפי מעַיְנים כאלו, שכבר זכו לגילוי פנים, ולכל ההשגות… ולפי זה יש לשאול: א"כ, למה זה חייבו המקובלים, לכל איש, ללמוד חכמת הקבלה? אמנם יש בזה דבר גדול, וראוי לפרסמו: כי יש סגולה נפלאה לאין ערוך, לעוסקים בחכמת הקבלה, ואע"פ שאינם מבינים מה שלומדים, אלא מתוך החשק והרצון החזק, להבין מה שלומדים, מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם. (בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, קנ"ד-קנ"ה)

מגמתה של חכמת הרזים, לכל מהלכה, היא פיתוח כוח הנשמה, עד כדי עמידה על כוחה הפנימי, לשאוב ממקורה, בלי שום הצטרכות של התלמדות אמצעית. (הראי"ה קוק, כתבי הרב קוק)

סתרי תורה, מתוך שהם באים ממקור עליון, מהחביון העז של פנימיות הנשמה, חלק א-לוה ממעל, בשביל כך הם יכולים להיכנס אל כל הלבבות, גם ללבבות האלה שלא באו למידה של דעה רחבה לקניין מדע רחב ועמוק. (הראי"ה קוק, אורות התורה י', ה')

מוכרח כל אדם, בשעת העסק בתורה, להתייגע בה ולתת דעתו ולבו, למצוא בה את אור פני מלך חיים, דהיינו השגת ההשגחה הגלויה, שנקראת "אור הפנים". וכל אדם מוכשר לזה, כמ"ש: וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי. וכלום חסר לו לאדם בדבר זה, רק היגיעה בלבדה. (בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, צ"ז)

מטרת הבריאה הוא לאו דווקא לאנשים יחידי סגולה, אלא שמטרת הבריאה, שייכת לכל הנבראים, בלי יוצא מהכלל. ולאו דווקא אנשים בעלי כישרונות, וגיבורי כוח, היינו שיש להם כוח התגברות, אמיצי לב, וכדומה, אלא שזה שייך לכל הנבראים. כמ"ש (מדרש רבה): אמר הקב"ה לישראל, חייכם, כל החכמה וכל התורה, דבר קל הוא. כל מי שמתיירא אותי ועושה דברי תורה, כל החכמה וכל התורה בלבו. (הרב"ש, שלבי הסולם, אהבת חברים)

בעל הסולם פעל שאדם פשוט, אם הולך בדרכו, יכול לזכות לדבקות ה' כמו תלמיד חכם מובהק, מה שאין כן לפניו היו צריכים להיות תלמידי חכמים גדולים בכדי לזכות לדבקות ה'. ולפני הבעש"ט היו צריכים להיות גדולי עולם, אחרת לא היו יכולים לזכות להשגת אלוקות. (הרב"ש, דרגות הסולם, פעילות גדולי האומה)