האם אפשר בלי ייסורים?

בעל הסולם, מאמר "הערבות": "ובדברים הללו מתבארים היטב, מה שעמדנו לעיל באות ה', במה שניתנה התורה ביחוד אל גזע האומה הישראלית. כי זהו ודאי, שאין כאן ב' דעות בהדבר, אשר דבר תכלית הבריאה, מוטלת על כל מין האנושי יחד: כשחור, כלבן, כצהוב, בלי שום הפרש מעיקרה.

אולם, מתוך ירידתה של טבע הבריות עד לדיוטא התחתונה, כמבואר לעיל, שהיא ענין האהבה עצמיית, השולטת שליטה בלי מצרים על כל האנושיות, לא היה שום דרך ומבוא לבא במשא ומתן עמהם ולהבינם, שיכריעו ויסכימו לקבל על עצמם, אפילו בהבטחה בעלמא, לצאת ממסגרתם הצרה אל העולם הרחב של אהבת זולתו.

מלבד האומה הישראלית, אשר מכח שהקדימה להם, השעבוד להמלכות הפראיית של מצרים ארבע מאות שנה, ביסורים גדולים ונוראים."

הייסורים הללו נוצרו מתוך הניסיונות של בני ישראל להתעלות מעל האגו הפרטי והכללי של הקבוצה, כדי להשיג את האהבה ביניהם.

ניתן לחשוב לכאורה, מי מאנשי בבל היה הולך אחרי אברהם, אם הוא היה אומר להם לפני כן מה הקבוצה צריכה לעבור? – אבל, לאט לאט, בלית ברירה, אני מגיע לכך שכבר אני לא רוצה כלום חוץ מהשפעה. אני רוצה לתת, אפילו שזה לא הגיוני. אני פשוט רוצה וזהו, כי האור משפיע עליי. הרצון הזה כל כך גדול, שאי אפשר לברוח ממנו. אני מסתכל על החברים, וכל אחד מהם נראה לי יפה, קרוב, יקר, אהוב. ואחרי זה בדיוק בצורה כזאת אני רואה את כל העולם.

שאלה: ובכל זאת, האם אני נפטר מהייסורים?

תשובה: כמובן, נפטר מהם כאשר כל הרצונות והתכניות שלי יהיו בדיוק כמו הרצונות והתכניות של הבורא. אבל עכשיו, כל עוד הם מנוגדים לבורא, מה אני יכול לדרוש? הרי אני כל הזמן לא מסתדר, אני מתנגש בו.

אבל זה לא אומר שצריך להוריד את הראש ולחכות לכניסה לעולם הרוחני. כבר עכשיו, מראש, אני יכול להחליט עבור עצמי שמעכשיו אני אסתכל על העולם מהמקום של הבורא, מצד ההשפעה. אם אני אתחיל לפעול בצורה כזאת ולהתרגל לגישה כזאת, אז כל העולם יהפוך פתאום להיות טוב בעיניי.

ויותר מזה, כשאתפטר מהמחסומים, אני אגלה את העולם הזה כעולם אין סוף. היום אני רואה אותו כמקולקל, נוראי, ובעצם כך אני רואה את האין סוף. כך הוא נראה לי. ובנוסף לכך, אני עוד רוצה שהבורא ישנה לא אותי, אלא את ה"תמונה" שנמצאת לפניי. אבל זה האור העליון! אי אפשר לשנות אותו! אפשר לשנות רק את התכונות הפנימיות שלי.

נחזור לייסורים, הם לא יעברו מייד, כי אנחנו לא "קופצים" לתוך האין סוף בקפיצה אחת עוצמתית, אלא עולים במדרגות הסולם שבהן ישנם מצבים גשמיים מאוד לא נעימים. אבל שם כבר יש חשבונות אחרים הקשורים למערכת הכללית, ולא רק איתי בצורה אישית.

אנחנו רואים איך שסבלו אותם הצדיקים, לדוגמה, רבי עקיבא. אבל בעצם אנחנו לא יכולים לעמוד במקום של מי שנמצא בהשפעה. כשאנחנו רואים מהצד את הייסורים שלהם, אנחנו לא מבינים את העולם הפנימי שלהם ואת הראייה שלהם, בעל הסולם כותב על כך במאמר "ההסתר והגילוי של הבורא".

מתוך שיעור לפי מאמר "הערבות", 22.05.2013

ידיעות קודמות בנושא:
לשם מה נחוצים הייסורים?
מדוע מכים אותנו מתחת לקו המותניים?
הימים והלילות של הדרך הרוחנית