שאלה: קשר הדדי בשבילי זה דבר מופשט. אצלי, כמו גם אצל אחרים, חסרה תחושת האינטגרליות, הקשר ההדדי עם כולם. לכן, ברגע שאומרים שצפוי מחסור במשהו אני מייד חוטף לעצמי מנה כפולה, אף על פי שאני יודע שזה יחסר למישהו.
תשובתי: כלומר, הדבר היחיד שנשאר לנו זה לשבת ולחכות עד שתופיע איזו צרה כללית גדולה שתזמין בנו הרגשת פחד, רעב, מוות, ולא רק פחד, אלא באמת רעב ומוות, עד שנתחיל להילחם בינינו. ואז, כתוצאה מהייסורים הגדולים, בני האדם יגלו שבאמת הם נמצאים במערכת אחרת לחלוטין של שיתוף פעולה ביניהם.
שאלה: זה כבר היה בעבר, רעב גדול. המאה ה-20 הייתה מאוד קשה לרוסיה, אולם דבר לא השתנה.
תשובתי: דבר לא השתנה מפני שזה הונהג באופן מלאכותי. כשזה נעשה על ידי בני אדם, זה דבר אחד. אך כשהטבע מציג לנו את החוק הזה, ואנחנו באי-קיום החוק מכניסים בעצמנו את עצמנו למצב הזה, זה כבר דבר אחר לגמרי.
שאלה: אבל אנחנו דיברנו ששום דבר אינו נעשה על ידי בני אדם, אלא רק על ידי כוח האגו שמתפתח באנושות…
תשובתי: בעבר האגו עשה את זה. ועכשיו מוצעת לנו המעטפת הבאה, הקיום הכולל הבא – חברה אינטגרלית, עולם גלובלי.
החל מהנואוספירה של ורנדסקי ושאר החוקרים, אנחנו כבר רואים את המגמה הזאת שנובעת מהשותפות של הטבע עם עצמי, כאדם. אנחנו לא צריכים להבליט ולהבדיל את עצמנו מכל הטבע כאילו שאנחנו מחוצה לו ופתאום הופענו מאיפה שהוא על הארץ הזאת. או שהתפתחנו בדרך טבעית וממשיכים להתפתח הלאה על ידי אותו הכוח של הטבע, הכוח של ההתפתחות שלנו ואסור לנו להתנתק מזה. מדוע אנחנו סבורים שאנחנו מיוחדים ושאיננו נמצאים בתוך הכוח הכללי הזה?! אנחנו בסך הכול בני אדם קטנטנים, שלא יודעים שום דבר לא על עצמם ולא על אותו העולם שבו קיימים.
אנחנו, חלק מהטבע. אנחנו משתנים לפי החוקים שלו והשאלה היא – האם אנחנו מבינים אותם בצורה הנכונה.
מתוך תוכנית "המשבר הגלובלי. מחסור במשאבים", 01.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
שלושה מרעיונותיו של ורנדסקי
סימני התנועה לאינטגרציה
הכול מתחיל ונגמר בחינוך