האלכסון של הסולם הרוחני

כתבי רב"ש, "שלבי הסולם", מאמר "מהו שהסולם הוא באלכסון, בעבודה": "אפילו בגשמיות הסולם מוכרח לעמוד בשיפוע. כלומר בזמן ש"ראשו מגיע השמימה", אלא הוא צריך גם כן ללכת בבחינת "ארצה", היינו לראות שהוא עדיין נמצא בארץ. כלומר, הגם שהם שני דברים מנוגדים והופכיים זה לזה, מכל מקום, אין הם מרוחקים כל כך זה מזה. זאת אומרת, שצריכים ללכת בשני קווים. וזה נקרא "שיפוע"".

כל מה שיתעורר באדם, התפקיד שלו זה לא לכסות ולהסתיר את הפגמים האלו, אלא להתייחס אליהם בצורה נכונה, לתקן אותם. בזכות זה הוא יגשים את העלייה "באלכסון" של הסולם המוטֵה, כלומר בשילוב ובחיבור נכונים של שני הרצונות: שעל פני הרצון לקבל הוא מרכיב את הרצון להשפיע.

הרי מתעוררים בנו דחפים שליליים: שׂנאה, קנאה, תאווה, דחייה. אלו הן התוצאות מהשבירה, ורק הם זה הטבע שלנו. והם כולם חייבים להפוך להיות לגורמים לעלייה של האהבה לנבראים בלבבות שלנו. דווקא בעזרתם, בכך שמתקנים אותם, אנחנו מתקדמים.

בוודאי שהאדם צריך לשלב בתוכו בצורה נכונה את הבינה עם המלכות, הדין והרחמים, ולא לסטות, אלא הכול צריך להיות מאוזן גם עם צד ימין וגם עם צד שמאל, בהתאם לדרגת הבריות האחרות ודרגתו שלו עצמו. באופן כזה, העבודה היא כדי לבדוק איזה רע מתגלה, לא לטשטש אותו ולא לשקוע "בתרדמה", אלא להבליט או את הדחייה או את המשיכה לסובבים, אחרת אינך נמצא בעבודה הרוחנית, עליך להשתדל תמיד להחזיק את עצמך בהשפעה/אהבה מעל לדחייה/קבלה כלפי הסובבים/"הזולת".

כשאינך מפחד מהמאבק של התכונות המנוגדות בך, אתה צריך לשלב בצורה נכונה אותם "לפי האלכסון". האדם בעצמו אינו מסוגל לזה, אך הוא דורש את התיקון ואז רואה איך הבורא מסדר לו את השיתוף והשילוב הזה.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 06.01.2011

ידיעות קודמות בנושא:
מאמצעי לסיבה
להציץ לתוכך ולא להפנות את המבט לאחור