דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / האלטרנטיבה לייסורים

האלטרנטיבה לייסורים

בעל הסולם, "השלום בעולם": "ארבע מדות נמצאים למטרה זו והן: חסד, אמת, צדק ושלום. במדות אלו השתמשו כל מתקני העולם עד כה. נכון יותר, שבארבע מדות אלו עשתה עד כה ההתפתחות האנושית".

ארבע המידות האלה הן מה שיש לנו כדי לנהל את עצמנו, כדי להביא את עצמנו לגמר התיקון. ואיך אנחנו מאתרים את המידות האלה? רבים יכולים לדבר משך שעות ארוכות על חסד, אמת, צדק ושלום, אך האם נצליח להגיע להסכמה מהן המידות האלה?

זה לא פשוט, אך בעל הסולם, מתוך ידיעת הטבע הרוחני, כתב שזה מה שעלינו לברר, כדי לסדר את עצמנו ואת העולם. אנחנו לא יודעים מהו עולם מתוקן. כולנו מקולקלים, ולכן נראה לנו שאם אנחנו מסתדרים בצורה קצת אחרת בתוך אותו האגואיזם שלנו, זה כבר התיקון. אך עבור בעל הסולם, העולם המתוקן הוא עולם שבו כל החסרונות שרק יכולים להתגלות מקבלים מילוי שלם. איך זה יכול להיות? – את זה עוד נצטרך לגלות.

קודם כל, אנחנו צריכים לגלות שאף פעם לא נוכל למלא את עצמנו בצורה אגואיסטית, אלא רק בהשפעה, כי על ההשפעה אין צמצום, ועל הקבלה היה צמצום. אם כך, כיצד נוכל להגיע למצב שבו אנחנו נשתוקק לקבלה בצורה כזאת שהקבלה הזאת עצמה תביא אותנו להכרה שכדאי לנו להיות בהשפעה?

אנחנו יכולים להתפתח לכיוון הזה על ידי המכות: אני כל פעם רוצה לקבל משהו, אני חוטף עוד ועוד מכות, עד שבסופו של דבר אני מגיע למסקנה שלא כדאי לי לרצות לקבל. ואז אני מתחיל לשנוא את הרצון לקבל שלי, וכבר אינני יודע לאן לזוז, מה לעשות איתו. "אז אולי אני איהנה מהשפעה?".

וכך, הטעויות השונות מביאות אותי למצב שבו אני מבקש שיהיה לי רצון להשפיע, כוח להשפיע, כוח ההתחברות לאחרים. זוהי דרך הייסורים והסיגופים שעליה נאמר: "פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן". פעם האנשים היו לוקחים זאת על עצמם ועל ידי זה היו מתקדמים להשפעה.

כך גם היום: אם העם לא יקבל את חכמת הקבלה ולא יקבל שום הסבר על התפתחות העולם, גם הוא יתקדם באותה הדרך. בכל פעם הוא ירצה יותר ויותר וייתנו לו פחות ופחות. ואז, מתוך הסבל, האנשים יתחילו להרגיש שכדאי להיות יחד, שכדאי להשפיע זה לזה, כדאי להתחבר, כדאי לרסן את האגו שלנו, ואפילו למחוק אותו לחלוטין.

אנחנו רואים שבזמן מלחמה, בזמן שהצרות יורדות ממש על כולם – מתחילים להתחבר. אפילו החיות, כשיש שריפה ביער או רעידת אדמה, מפסיקות לפחד זו מזו, וכולם יחד בורחים מפני הסכנה. הצרה המשותפת מאחדת אותם, מפני שהפחד מפני המוות גדול יותר מהפחד מפני הרעב. ברור שהם לא הופכים ל"צדיקים", אלא שהרצון למלא את הרעב נדחה על ידי רצון גדול יותר: הרצון לשרוד.

כך גם אנחנו. ודאי שאנחנו יכולים להתקדם לתיקון על ידי הייסורים. הם יחייבו אותנו לרצות להיות בהשפעה ולרצות להרוס את האגו שלנו, שהוא הגורם לכל הרע שלנו. אבל זוהי דרך ארוכה, מלאה בייסורים.

ולכן נתנו לנו הזדמנות אחרת – את דרך התורה. מדוע? בשביל מה צריך את הדרך השנייה הזאת? – העניין הוא שבדרך הייסורים אנחנו לא מגיעים לבחירה החופשית. הרי אנחנו סתם בורחים מהייסורים, כמו חיות. מתוך הייאוש אנחנו מוכנים אפילו להשפיע, אבל זה אך ורק מפני שרע לנו בקבלה. אנחנו בוחרים בהשפעה לא מתוך רצוננו החופשי, אלא מתוך הייסורים והמכות, בלית ברירה. וזאת לא דרגת האדם, אלא דרגת בהמה.

ולכן, כדי להביא אותנו לדרגת האדם, צריכים להיות לנו שני כוחות: כוח ההשפעה וכוח הקבלה, שביניהם נמצא חופש הבחירה. זאת דרכם של האנשים שיש להם נקודה שבלב.

וגם לאלה שאין להם נקודה שבלב יהיה חופש בחירה: הבחירה ללכת בעקבות אלה שיכולים להוביל אותם קדימה.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "השלום בעולם", 04.10.2011

ידיעות קודמות בנושא:
מדע במקום אינסטינקטים
יציאה ממבוך היסורים
בוא יחד עם האור!

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest