קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מתוך שיעור מס' 1 בכנס הקבלה בברלין.
שאלה: במשך החיים שלנו אנחנו לעיתים קרובות חווים ייסורים. כיצד ניתן לעבוד איתם? מדוע הם מגיעים אלינו? מה לעשות איתם?
תשובה: בלי הייסורים אי אפשר להתקדם קדימה. כל עוד לא השגנו את מטרתנו הסופית, אנחנו כל הזמן מתקדמים רק על ידי הייסורים. הייסורים הם ההרגשה שמשהו חסר לי, אך אין זה אומר שאני חייב לסבול מהם. אני יכול גם ליהנות מהייסורים. אם אני יודע שעוד מעט מחכה לי סעודה טובה או שעוד מעט אפגוש מישהו אהוב, זה כבר לא ייסורים, אלא הרגשת הרעב, הריקנות, שבה אני כבר טועם מראש את התענוג מהמילוי שעומד להגיע.
כרגע אנחנו מרגישים חיסרון. השאלה היא האם יש לחיסרון הזה מענה, מילוי. אם כן, החיסרון הזה נעים לי, כמו הרגשת הרעב שלפני סעודה טובה. אני מרגיש כיצד או-טו-טו אני מגיע ומתמלא. נניח שהערב אתה אמור להיפגש עם אהובת ליבך, ואתה מצפה לכך בקוצר רוח. האם זה אומר שאתה הולך עכשיו לסבול במשך כל היום?
אם כך, הסבל אינו בגלל מצבי הנוכחי אלא מפני שהעתיד אינו מאיר לי. הבעיה היא שהאדם אינו רואה את העתיד הטוב האמיתי ולכן הוא סובל. אילו היינו מרגישים שקיים פיתרון לבעיותינו, והוא פיתרון טוב, לא היינו מתייחסים אליהן כאל ייסורים, אלא כאל שלב הכנה הכרחי לפני המילוי. אם כך, כל הבעיה שלנו היא לגלות עכשיו את מצבנו העתידי, ואז הכול יהיה בסדר. צריך רק שהעתיד יאיר לנו כמו פגישה נעימה.
ואז הכול יסתדר. כלומר נהיה מוכנים לעבור את כל המצבים הנחוצים לצורך התיקון הרוחני: כל העליות והירידות, כל הבלבולים ברגש ובשכל. עלינו להיאחז בסביבה שתגרום לנו להרגיש שמחכה לנו עתיד נפלא. ואז גם מצבנו הנוכחי לא ייראה לנו כייסורים נוראים, אלא נתייחס אליו כאל הרגשת הרעב ההכרחית שלפני קבלת התענוג מהסעודה.
מתוך שיעור מס' 1 בכנס הקבלה בברלין, 28.01.2011
