האדם כמכשיר למחקר

בכל הכתבים הקדושים, תורה, נביאים, תלמוד, מישנה, מדובר רק על דבר אחד: איך אנחנו יכולים להבין את הטבע שלנו ואיך בזה שאנו משתדלים בהדרגה לצאת לבורא, נוכל לגלות אותו בהידמות והשתוות אליו.

את כל החוקים הפיזיים של העולם שלנו אפשר לגלות רק במידת ההשתוות אליהם. אנחנו ממציאים מכשירים שבעזרתם יוצרים איזה חיקוי של הטבע, ואז מגלים אותו. יחד עם זה, אני לא משתנה, אני משנה את המכשיר.

ואילו כאן אני משנה את עצמי כמו את המכשיר. אני מהווה את המכשיר עצמו, בזה שחוקר מה בתוכי הפוך לבורא. אם הרצונות והנטיות שלי באמת כאלה, אז אני מתחיל להבין מה צריך לשנות בתוכי. אבל אני בעצמי לא יכול לשנות את עצמי.

כל העבודה שלי היא לראות את עומק השוני ביני לבין הבורא, ושכל פעם אהפוך את השוני הזה לבקשה, לדרישה, לתפילה. ואז, אם המאבק הזה הוא באמת נכון, כלומר אני רוצה שהכוח, האור העליון יתקן אותי, אני מקבל ממנו תשובה בצורה של הרגשת השינויים האלה בתוכי.

העבודה הרוחנית היא מחקר הבעיה של ההופכיות שלי לבורא והתקרבות לעבר תפילה, בקשה. ברגע שאני אדרוש, אבקש, שתכונה זו או אחרת באמת תשתנה בתוכי, והבקשה הזאת תהיה אמיתית, אז היא תשתנה. כי האור העליון נמצא כאן באופן קבוע ורק מחכה שמצדי יופיע רצון נכון, ברור ומדויק אליו.

אין שום דבר אחר! בעולם שלנו הכול מסתכם רק בזה, שאנחנו ניצור חברה שמסתפקת רק בהכרחיות לקיום, ואילו כל העבודה שלנו תהיה מכוונת לתיקונים עצמיים. ואז אנחנו נעלה לדרגת הבורא.

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 24.06.2013

ידיעות קודמות בנושא:
ניגוד שמגלה את תמונת העולם האמיתית
לא רוצה לקלל את הבורא!
הַכְוונה דקה