דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / האדם המפעיל או האדם המופעל?

האדם המפעיל או האדם המופעל?

שאלה: מצד אחד, אנחנו רואים, שהאדם הוא חלק מהטבע וכל מה שמתרחש בו משפיע עליו. אבל מצד שני, אנחנו מציבים את עצמינו בראש הפירמידה, כנזר הבריאה, משהו עליון שעומד מעל כל הטבע.

אנחנו שונים מבריות אחרות בשכל, בחוכמה שלנו, ביכולת לתכנן ולהתפתח. יש בנו תוספת מיוחדת שאין אותה באף חלק אחר של הטבע. איזה מקום תופס האדם במערכת הטבע?

תשובה: האדם, ללא ספק, הוא חלק בלתי נפרד של הטבע. הגוף שלנו שייך לדרגת החי, כל המערכות שלו דומות למערכות הגוף של בעלי החיים ואין בהן שום דבר מיוחד. אנחנו מולידים ילדים בדיוק באותה הצורה ומטפלים בהם כמו כל בעל חיים.

האדם מתחיל במקום שבו מתעוררת המחשבה שלו, ההשכלה, כוח השכל, האינטליגנציה שלו, שמתפתחים מדור לדור. ויחד עם השכל מתפתחים הרגשות, המודעות למי אני ואיפה אני נמצא. השאלות הללו מתעוררות בכל דור, אבל באיכות חדשה יותר.

להשכלה יש כאן תפקיד גדול מאוד. בנוסף להתפתחות מצד הטבע, אנחנו מפתחים את עצמינו בעזרת המערכות המיוחדות שבנינו, ומעבירים את הידע המדעי והניסיון שלנו מדור לדור. זה לא דומה לניסיון ההישרדות שהחיות מעבירות לצאצאיהם.

האדם מעביר לילדיו חוכמה, ידע מדעי, תפיסת עולם. לכן אנחנו חזקים מכולם ומסוגלים לפתח את האמצעים שבעלי החיים אינם משיגים. הקוף לא יודע להשתמש בשום דבר חוץ ממקל – והאדם ממציא כלים מתוחכמים ביותר.

בעלי החיים לחלוטין מופעלים על ידי הטבע ברמה של אינסטינקטים ואינם שואלים מהיכן מגיעות הפקודות שלהן הם מצייתים. אומנם האדם יכול לשאול: מדוע זה קורה כך והאם אפשר לעשות זאת אחרת? הוא מחפש כיצד לצאת ממצבים לא נעימים ולהגיע לנוחות מקסימלית. הוא כאילו מנוהל על ידי אותם המניעים כמו בעלי החיים. אבל בעלי החיים פועלים בצורה אינסטינקטיבית, כמו מכונה. ואף על פי שגם באדם טמונים אינסטינקטים והרגלים רבים שעוברים מדור לדור, מה שמיוחד בו זה שהוא כל הזמן לומד.

האדם לומד מהסביבה שמשפיעה עליו חזק מאוד, והוא משתנה בהתאם לסביבה. טמונה בו השאיפה לצאת מהמקום שבו הוא נמצא, להתפתח, לכבוש מרחבים חדשים, להרגיש את עצמו שולט, מבין, לנצל בכוחות עצמו כל דבר סביבו. אבל אנחנו רואים שאם האדם פועל כך לפי רצונו, הוא כל הזמן חייב לברוח מהצרות שהוא גורם לעצמו. כתוצאה, הוא הופך לאומלל ביותר, על אף שהוא נמצא מעל כל הטבע.

אנחנו מתפתחים תחת הלחץ של האגו שלנו שלא קיים אצל בעלי החיים. בעלי החיים פועלים רק לפי האינסטינקטים, ולאדם יש חופש בחירה: מה ואיך לעשות. יוצא כך, שבכל מצב בחיים יש לי אפשרות לפעול בצורה טובה או לא טובה ביחס לאחרים, ואני, כמובן, עושה בחירה לפי התועלת העצמית שלי. אבל אני צריך לבדוק היטב מה בדיוק מועיל בשבילי. הרי, האדם שונה מבעלי החיים גם בכך שיש לו כוח הרסני והוא מסוגל להזיק לעצמו.

כוח ההרס זו השליטה של האגו שלנו. והאדם חייב למלא את הפקודות של הכוח הזה, אפילו שהוא מבין שבגללו הוא נידון לחיים קשים מאוד. הוא חייב להיכנע לשאיפה הפנימית הזאת. הוא רואה שהוא נמצא על סף מלחמה, אבל הוא עדיין לא יכול לעצור ומוכן למות, מפני שהאגו שלו חזק יותר מאינסטינקט ההישרדות.

בעל החיים לעולם לא ילך נגד אינסטינקט ההישרדות. הנקבה אפילו מסוגלת לעזוב את הגורים שלה לחסדם של הטורפים, כאשר היא בורחת מהזאבים או האריות. האינסטינקט הטבעי מכתיב, כי פרט גדול ובריא חשוב יותר מקטן וחלש, ולכן הנקבה חייבת להינצל קודם. כך הטבע מחייב את בעלי החיים לפעול בהתאם לאינסטינקט של הולדה. עם זאת, האדם יכול לפעול באופן שונה לחלוטין. אימא מוכנה לסכן את חייה כדי להציל את הילדים, מה שלא אופייני אצל בעלי החיים.

בעל חיים פשוט נאבק על המרחב שלו, על המזון והמשך הדור. אבל ברגע שהוא מרגיש שהוא חלש יותר מהאויב, הוא ייסוג בלי בושה ונקיפות מצפון. ההרגשות הללו פשוט אינן קיימות אצל בעלי החיים, יש להם אינסטינקט רגיל, כאילו זה לא גופים ביולוגיים שפועלים, אלא כוחות. הם פשוט מודדים איזה כוח חזק יותר, והחלש מוותר. עם זאת, האדם מוכן להילחם עבור "האמת", "הצדק" – אבל כל אלה הם ביטויים לגאווה, לאגו שלו. האדם חייב להוכיח את צדקתו ובזה הוא מממש את הרגשת האישיות שלו.

הגוף שלנו אינו שונה מהגוף של בעלי החיים. האדם שבנו זה הגאווה שלנו, הקנאה, התאווה – דווקא התכונות הללו מבדילות אותנו מעולם החי. לכן המקום של האדם בטבע הוא לא כמו המקום של החלק הדומם, הצומח והחי, ואנחנו בצורה אינסטינקטיבית מבדילים את עצמינו מהם. בנוסף לכך, אנחנו יכולים לשלוט בחלקים אחרים של הטבע: להרוג חיות, לשים אותן בכלוב, לביית אותן ולהשתמש בהן למזון. ויתר על כן, אנחנו לחלוטין שולטים על הטבע הצומח והדומם, ולכן מחשיבים את עצמינו כאילו מעל כל הטבע כולו.

אבל אם אנחנו נסתכל על האדם, אנחנו נראה שהוא מתבלט בקנאה שלו, בשאיפה לשליטה וכבוד – תכונות שאינן שייכות לאינסטינקטים חייתיים ולכן מעלים את האדם מעל כולם. ויחד עם זאת, גם האדם מנוהל על ידי הטבע. הרי, אם אני לא יודע מה יקרה לי ברגע הבא, זה מכניס אותי לדרגה של בעלי חיים רגילים. אם אני לא שולט בעתיד שלי אפילו לרגע הבא, אני כבר נשלט על ידי הטבע.

לכן אני צריך לברר: מי אני באמת – המפעיל או המופעל? אני כאילו מפעיל רמות כלשהן שנמצאות מעליי. אבל אין לי שליטה על עצמי ועל החברה האנושית, אלא להפך – אני מופעל מלמעלה! כלומר, נתנו לי הזדמנות לשלוט בטבע הדומם, הצומח והחי, אבל אני לא שולט בעצמי ובמה שמעליי – בגורל שלי ובעתיד שלי – בזה אני נשלט לחלוטין.

זוהי הטרגדיה של האדם שנראה כל כך חזק ומוצלח בכל עיסוקיו, בעל רגש, שכל, תודעה מפותחים, אמצעים חזקים. ואחרי שהתפתחנו לרמה הזאת, אנחנו פתאום מגלים שאנחנו לא יכולים אפילו לגעת בדבר העיקרי ביותר.

מתוך התוכנית "חיים חדשים" תוכנית מס' 305, 23.02.2014

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest