האדם בורא את ההתפתחות של עצמו

האור בורא את הרצון, מגדל אותו, ונמצא בתוכו כטוב ומיטיב. אך מלבד זאת, הבורא מחדיר לתוך הנברא את נקודת הבושה, נותן לו להרגיש את עצמו, כדי שהוא ירצה לבדוק ולשנות את עצמו. כלומר שהשינויים לא סתם יבואו בצורה מחויבת מהאור, שמשפיע על הרצון ומשנה אותו, אלא שגם הרצון עצמו ירצה להשתנות.

אין זה מספיק שהנברא יתפתח רק בדרגות הדומם, הצומח והחי, שבהן ההתפתחות מתרחשת בצורה ישירה ואינסטינקטיבית, תחת השפעת האור המחויבת. כעת הרצון צריך בעצמו למצוא בתוכו את הסיבה לצורה נוספת של התפתחות, שנקראת "אדם", כלומר דומה לאור.

זוהי נקודה חדשה לחלוטין, נקודת המפנה של התפתחות הרצון. הרי לפני כן הרצון התפתח רק הודות לאור שחייב אותו לכך בצורה ישירה. אך אם מתעוררת בנו הנקודה הזאת שדורשת התפתחות אישית ועצמאית, כדי להיות "אדם", אנחנו מוכרחים לבחון מחדש את היחס שלנו לחיים: את תפיסתנו, את התנהגותנו, את היחס לאור ולעצמנו.

אנו צריכים להבין שאם עד עכשיו התפתחנו בעזרת הטבע, בעזרת האור, שהזמין בנו בצורה "ליניארית" את ההתפתחות ההדרגתית, עכשיו אנחנו צריכים להתפתח לפי "נוסחה אחרת": עכשיו אנחנו בעצמנו צריכים למשוך אלינו את השפעת האור. ולא סתם למשוך יותר אור כדי להתקדם מהר יותר, אלא לדרוש מהאור לשנות את מהות הרצון שלנו.

עכשיו נדרש מהנברא החיסרון שלו, הבקשה שלו, התפילה שלו, הדרישה מהאור, שקודמת להשפעת האור עליו, והיא זאת שמזמינה את האור אליו.

הנברא מבצע צמצום ומכריז שאינו רוצה להתפתח יותר כפי שהתפתח מקודם! הוא אינו מסכים שהאור יגדיל את רצונו וימלא אותו מבלי לשאול אותו, אלא הוא רוצה שהאור יתחיל לשנות את מהות הרצון, להשפעה.

קודם האור היה מפתח את רצון האדם מבלי לשאול אותו. אך מעכשיו ההתפתחות אפשרית רק לפי בקשת האדם, לאחר השאלה והבירור מצידו. עכשיו הוא בעצמו צריך לבקש, הוא בעצמו צריך לדעת מראש מה הוא רוצה, כלומר לתאר לעצמו מראש את הדרגות ואת המצבים הבאים, כמו שנאמר: "אני מעורר את השחר ואין השחר מעוררני".

ידיעות קודמות בנושא:
נקודת המפנה
מקדם ההתפתחות
לבנות מחדש את המסך השבור