דרך ארוכה לאיחוד

שאלה: מדוע לעתים, רק אחרי הרבה שנים, האדם מתחיל לשמוע על ההכרחיות שבחיבור?

תשובה: אנחנו נמצאים בתהליך הזה לאורך כל ההיסטוריה. כל ההתפתחות שלנו מדור לדור, כל הגלגולים שלנו יועדו כדי להובילנו למצב שנצטרך להתחבר. כל ההיסטוריה שלנו התחילה משבירת הנשמה הכללית, הכלי הרוחני שלנו. מאז כל החלקים השבורים מתנגשים זה בזה, שונאים זה את זה ואינם מבינים מי הם, מהיכן ומדוע הם קיימים. העיקר בשבילם הוא המאבק המתמיד ביניהם.

בהדרגה, ביסודיות, אנחנו צריכים להבין שבגלל השנאה הזאת והאגו שלנו, אנחנו מאבדים הרבה, עד כדי כך שאנחנו פשוט מוכרחים להתחבר. מדוע? – בגלל שבהדרגה, בתהליך ההתפתחות שלנו, אנחנו מגלים שאנחנו קשורים ביחד. נשארו לנו שתי אופציות: להרוג זה את זה או לחיות בשלום. אז מה נעשה?

כל האנושות מתקדמת לאיחוד דרך בעיתו, הייסורים. מאין ברירה, בבירור לוגי, אנחנו רואים שאנחנו חייבים להתחבר. זאת אומרת, יש המגלים את ההכרחיות שבחיבור, רק אינם יודעים כיצד לעשות זאת, כי אין להם שום אמצעי לכך. ויש את האחרים, אשר יש בידם את האמצעי שבעזרתו ניתן להתחבר, אך אין להם את הרצון הפנימי לעשות זאת.

נדמה שלשתי הקבוצות האלו, הפנימית והחיצונית, ישנו הכרח להתחבר יחד כדי למלא אלה את אלה. אנחנו מביאים להם את שיטת החיבור, והם נותנים לנו השתוקקות לחיבור. כך התינוקות מעבירים להורים את הצרכים שלהם, ובעזרתם ההורים משיגים את מה שהתינוקות צריכים.

לכן החברה החיצונית מחזיקה את הרצון הפנימי לחיבור, ואנחנו בעלי השיטה לחיבור. כך אנחנו משלימים אלה את אלה.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 28.04.2010

רשומות קודמות בנושא:
התרופה כבר החלה לפעול