דרושים בעלי בית טובים עבור הלב שלי

התפילה היא הרצון שנוצר בתוך הלב בכל רגע. העבודה המיוחדת היא בירור התפילה שלי: מה אני רוצה, מה כדאי לרצות, האם התפילה שלי הגיעה לדרגה של תפילת האבות (שיהיו תפילותיי כתפילות אבותיי). כלומר, אני בודק מה הלב שלי מרגיש. הרי אינני בעל הבית שלו, ואני צריך להציב עליו שומרים קפדניים שיבדקו אותו, לבנות מערכת שתשפיע עליו.

רק החברים, הסביבה, הם ששולטים על הלב שלי. אם אצור כזאת סביבה, היא תוכל לפקח עליו, ואני בעצמי אינני מסוגל לכך. זאת הבחירה החופשית היחידה שלי. משמע שהתפילה שלי תלויה לגמרי בסביבה וצריכה להגיע בעזרתה ל"מחצית השקל" שלי, כלומר לרצון של 100% לאור, להשפעה.

לכן, אם אני מתייחס לסביבה בצורה נכונה ודורש מהם לעורר בלב שלי את הרצון להשפעה, את חשיבותה, הם ייצרו בתוכי את התפילה הנכונה. בכך אני אשלים את מחצית השקל ואסיים את עבודתי.

אם כך, אני לא עובד על המילוי, ולא עובד בצורה ישירה על הלב שלי, אלא על הסביבה. אני מכוון את הסביבה שתפעל על הלב שלי ותחייב אותו לרצות את המילוי הנכון, כלומר, לרצות להתמלא בתכונת ההשפעה והאהבה לזולת. זה בדיוק מה שחסר לי עכשיו. כשאני עובר את כל התהליך הזה, אני מוצא את "מחצית השקל", את המילוי.

ובזה "הכלל והפרט שווים". כל אחד שווה לכולם. כי במערכת האנלוגית, האינטגרלית, כל אלמנט חשוב באותה המידה כמו כל האחרים. אין גדולים ואין קטנים, אין עשירים ואין עניים. כולם צריכים להרוויח את מחצית השקל שלהם, להגיע לחיסרון הסגולי המלא.

לכן, בעבודה הזאת לא יכולים להיות אנשים מיוחדים: גדולים יותר או קטנים יותר. כל החברים שווים לחלוטין. כי אם חסר החיסרון הנכון הכי קטן, אנחנו לא נגיע למחצית השקל. ולכן צריך לדאוג לכולם.

מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 05.01.2012

ידיעות קודמות בנושא:
התיאבון לרוחניות
להכפיל את ייסורי האהבה
תביא את מחצית האין -סוף שלך