דרגת פרופסור בעולם האצילות

אינך יכול להגיע ולהימצא מייד במצב הסופי, כי אז לא תהיה לך עצמאות. אתה חייב בעצמך ליצור, לבנות קשרים בין הנשמות. הם נעלמים, מוחקים לך את כל התמונה, ואתה משחזר אותה שוב ושוב. כך אתה בונה את האישיות העצמאית שלך.

לא התמונה הסופית המתוקנת היא שחשובה, מפני שהיא כבר קיימת! וגם לא התמונה העכשווית המקולקלת, כי היא מדומה. חשובים רק המאמצים שלך, הרצון לתאר את המערכת הזאת ולהפעיל אותה שתעבוד, כמו ילד קטן המשׂחק בחיים של מבוגר. על ידי המשׂחק הזה אתה בונה את ה"אני" שלך.

המצב שאליו כל פעם זורקים אותך, נקרא "העולם הזה". והמצב המתוקן תלוי עד לאיזו דרגת קשר אתה עלית: עשיה, יצירה, בריאה, אצילות, עולם אין סוף… וכל פעם אתה נכנס לעולם הרוחני ויוצא ממנו, אפילו במדרגות הגבוהות ביותר, איפה שכל המערכת הופכת להיות ברורה לך ונשארים רק איזה שהם פריטים קטנים, אפילו אולי בלתי נראים לך. ופתאום זורקים אותך לגמרי, לחושך גמור ואתה חייב לחזור בחזרה!

העבודה הופכת ליותר ויותר מורכבת ומסובכת, כמו שזה יָאֵה לאנשים גדולים. כי הרי מי נחשב למומחה גדול, רק מי שיודע לבצע עבודה מסובכת ומורכבת ולפתור בעיות שאיש אינו יכול לפתור אותן. כלומר, הוא מתייגע עוד יותר קשה מהאחרים, אך הוא גם מרוויח יותר מכולם: כסף (זה כיסוי, מסך), כבוד, סטטוס!

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "שפחה כי תירש גבירתה", 13.12.2010

ידיעות קודמות בנושא:
להחיות את עצמך
כיצד להפוך לחופשי ובטוח