דחפים הנובעים מהלב

כנס סנט פטרבורג, שיעור מס' 4

שאלה: איך לעבור מיהירות וביטויים בלתי מובנים, לרגש והתבטאות אמיתית?

תשובתי: בעולם שלנו, אדם התרגל כל הזמן לשחק לפני האחרים: להחזיק את עצמו בצורה מסוימת, לדבר, לחקות גיבורים מסדרות טלוויזיה. כי אנחנו מתחנכים על דוגמאות: אנחנו מתנהגים לפי דוגמאות שאנו רואים בחיים או על המסכים.

כל החיים שלנו, כל ההתנהגות שלנו בנויים מתבניות שהוכנו מראש במוח שלנו. איך לשבת, איך לעמוד, לאכול, לדבר, וכולי, כל זה מורכב מתמונות קטנות מאוד, שנמצאות אצלנו בראש ואנחנו כל הזמן שולפים אותן ובאופן כזה משחקים איתן, כאילו שמנגנים תקליטים: אחד, שני שלישי… כך אנחנו מתנהגים.

ואילו עכשיו, אנחנו לראשונה צריכים לשחק את עצמנו. וכאן האדם משתהה ותמהה, לא מבין מה לעשות. הוא מבולבל כמו ילד קטן, שחוזר על הכול כמו קוף קטן אחרי הגדולים, עד שילמד לחקות אותם בכל ויצבור את התבניות הללו. ואז הוא כבר מתנהג בהתאם אליהן. הוא יודע, שכאן צריך להתנהג בצורה כזאת, ואילו שם בצורה אחרת. הגדולים צוחקים וגם הוא צוחק, אף על פי שהוא אפילו לא יודע על מה.

אבל אין לנו דוגמאות של התנהגות ברוחניות. זהו נושא נפרד ומורכב. לכן תשתדלו להיות אתם עצמכם, בלתי צפויים, הנה, אני כזה, מהלב. אל תשימו לב לשום דבר! כפי שהופיעו כאן חברים אחדים: זה פורץ אצלם בצורה כזאת וזהו, כאלה אנחנו צריכים להיות כל הזמן.

שאלה: אבל אם אני אגיד משהו שלא לפי הכללים?

תשובתי: זה לא משנה! אילו כללים יכולים להיות? אם אתה מדבר מהלב, אז הכול הולך.

מתוך שיעור מס' 4 בכנס סנט פטרבורג, 12.07.2013

ידיעות קודמות בנושא:
להפריד את עצמי מעצמי
המשחק הוא הזדמנות לביטוי עצמי
צופה על עצמי