דו-שיח על חכמת הקבלה

שאלה: אומרים, שכדי להרגיש מצוין, עליך להרגיש רע. הצבא, הספורט, עולם העסקים מלמדים אותנו להתגבר על קשיים, לפרוץ מעבר לגבול יכולתנו, לבקר את הרגשות שלנו, שקובעים את ההתנהגות שלנו ובסופו של דבר להבין שאנחנו מסוגלים ליותר ממה שאנחנו. האם בחכמת הקבלה גם צריך להשקיע מאמצים? כי הכנה קובעת הכול ואילו השׂכל רק משרת את הרצון.

תשובתי: אנחנו לא צריכים ללכת נגד הרצונות. אדם לא יכול לעשות שום דבר עם הרצונות. אני יכול רק לשבור את הרצון שלי ובמקום אחד יהיו שניים. אבל אני יכול להעדיף על פניו רצון גבוה יותר.

שאלה: באיזה אופן אפשר לרכוש רצונות שאותם אתה לא רוצה? הרי זה המפתח של השיטה הקבלית?

תשובתי: המפתח או הסוד הוא רק בחברה הסובבת! אם אני נמצא בקבוצה שמעמידה לעצמה כמטרה רצונות גבוהים, אפילו שהם נגד הטבע שלי, כמו למשל רצונות של "ואהבת לרעך כמוך", אז בהשפעתה, אני יכול להחליף בהדרגה את הרצונות האגואיסטיים שלי ברצונות  שאני רוכש מהם, כך שיהיו רצויים וטובים עבורי.

אם אני נקלע לחברה נכונה, והיא יודעת כיצד להכיל אותי אליה, לפתות אותי כמו ילד קטן, אז באמצעות תחבולות היא יכולה לעשות איתי הכול.

שאלה: האם הדרך הזאת מחייבת עליה מעל האגו הטבעי שלי, בניגוד לטבע האגואיסטי שלנו?

תשובתי: האדם בהדרגה מבין שהוא נמצא במעין מעלית, שמעלה אותו מעל לטבע שלו, מוציאה אותו מחוץ לגבולות היקום, ומכניסה אותו לאנטי-יקום, היכן שהכול בנוי ומתנהל על ידי תכונת השפעה ואהבה במקום תכונת הקבלה והדחייה מאחרים. שינוי הצורה ההדרגתי הזה מתרחש באדם בהשפעת הסביבה שכל הזמן גדלה ומשתנה.

שאלה: האם המודל הזה קבוע לכל החיים, האם הוא מעלה את האדם מעל לדרגה של חיים ומוות?

תשובתי: האדם מרגיש את כל הבריאה! הוא עולה מעל לטבע האגואיסטי ולמעלה מְדָרגה של חיים ומוות בהמיים. הוא לא תופס את עצמו כקיים בגוף, אלא מתחיל לתפוס את עצמו קיים כיחידה אנרגטית, כ"נשמה".

אני מדבר על שיטה שמאפשרת לאדם להתעלות מעל עצמו, להיות לא אגואיסט, וקיים תמיד, לעשות היכרות עם הבורא, עם החוק הכללי של הטבע. לצאת מעבר לגבולות המרחב הצר שבתוכו אנחנו קיימים. אם יש לאדם לא סקרנות גרידא לכך, אלא השתוקקות, געגועים, אז אפשר לעבוד איתו.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "חדשות עם מיכאל לייטמן", 3.10.2018