דאגה של מקובל לעולם

הערה: לדבריך ראיית העולם צריכה להיות מתוקנת יותר, אך כאשר אני צופה בחדשות, אני רואה בעולם התרחשויות ואני כלל לא מרגיש אותן. זה מדאיג אותי קצת, מפני שאני תמיד חושב על רב"ש שכאשר הקשיב לחדשות, היה רגיש מאוד לכל ההתרחשויות בעולם ודאג לכולם כמו לבנים שלו. כלומר ההרגשות שלי אינן תואמות להרגשות של רב"ש.

התייחסותי: זה לא נורא, עדיין לא הגעת לדרגתו של רב"ש. זה טוב שאתה דואג, תמשיך לדאוג. רב"ש הבין את כל בעיות העולם, כיצד הן מתגלות בתוכו, וכמובן שכאב לו על כך. אינך מרגיש את האנושות כילדים שלך, ולכן אתה אדיש: מה בכך שמשהו נשרף, שרצחו מישהו, שמשהו התרחש, כל יום נהרגים בעולם מיליוני בני אדם. ואילו רב"ש הרגיש זאת כתופעה רוחנית, כלומר כל העולם היה פרוש לפניו כמו על כף היד. ראו עליו עד כמה כל מה שמתרחש בעולם נערם עליו כמשא כבד. נדמה לנו מבחינה אגואיסטית נטו, שמקובל "מרחף בעננים" כמו ציפור, חופשי מכל הבעיות, שוכח את העולם שלנו ודבר לא מעניין אותו. לא. הכול מעניין אותו, מפני שהוא דואג לתיקון הכללי של העולם.

מתוך שיעור וירטואלי, 18.04.2019