קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אין לנו מצב יותר גבוה מביטול עצמי, ביטול של האגו, של כל המחשבות והרצונות הפרטיים שלנו, ביטול של כל היחס שהיה קודם, של כל התוכניות, המטרות והציפיות שלנו. זהו ביטול מוחלט של ה"אני" שלי, כאילו שאף פעם לא הייתי קיים, שלא קיים עכשיו ולא אהיה קיים בעתיד.
כל מה שיש בי, אפילו אותו הניצוץ או אותה הטיפה, שממנה אני צריך להיוולד, גם כן שייכת לעליון ולא לי, מפני שהיא מגיעה משם. אני צריך עד כדי כך לבטל את עצמי, שגם הטיפה הזאת, שממנה אני אתחיל להתפתח עכשיו, תהיה טיפה של אור, שגם כן אינה שייכת לי. קשה לתאר את זה, אבל בעצם, הכניסה לרוחניות נעשית דרך מצב, שבו האדם לגמרי מנטרל את עצמו. ואז, הדבר היחיד שעובר ממטה למעלה זה אותו הניצוץ שאותו הוא גם כן לא משייך לעצמו.
לכן ישנה כאן עבודה שנקראת עבודת הביטול העצמי. ולאחר ה"מחסום" כבר מתחילה העבודה עם הרצון לקבל, שהיא כבר שונה ממה שהיה לפני ה"מחסום", בזמן ההכנה. כך האדם מתחיל לגדול בעולם הרוחני, וכל הגדילה שלו מרגע לרגע, היא בביטול יותר ויותר גדול של עצמו. ומעל לביטול הזה, הוא עובד עם העביות שלו למען הזולת, שזה הרבה יותר גבוה מסתם ביטול עצמי, אלא דורש דבקות מלאה עם הזולת ובשירות כלפיו באהבה שבנויה מעל לשנאה.
זהו המצב הרוחני הראשון שבו אנחנו מבצעים את המעבר בין שני העולמות, ביטול עצמי גמור שנעשה על ידי המאור המחזיר למוטב.
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 22.04.2013
ידיעות קודמות בנושא:
נקודת "אין אני"
להתכלל בעבודה עד לביטול עצמי
להפוך להיות כלום, ולעמוד בפני הבורא
