קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מתוך הכנס הווירטואלי במוסקבה, שיעור מס' 2
שאלה: כאשר האדם מתחיל את דרכו הרוחנית, הוא צריך שיהיה לו איזה רצון, "חומר דלק". האם במידת ההשגה, הסוג של חומר הדלק הזה משתנה או שנשאר אותו הדבר? באיזה שלב נותן המתנה הופך להיות חשוב יותר מהמתנה עצמה, או שהחשיבות הזאת היא גם אגואיסטית?
תשובתי: אותו "חומר הדלק" שעליו אנחנו עובדים (כלומר הסיבה בשביל מה אני קיים, חי, נע קדימה), משתנה גם לפי הכמות וגם לפי האיכות. הסיבה הזאת כל הזמן משתפרת, הופכת ליותר איכותית.
אם מקודם היה חשוב לך רק ה"אני" שלך, עכשיו כבר, אפילו בעל כורחך, הקבוצה הופכת לחשובה. מה גם, שזה קורה לא מפני שאתה זקוק לקבוצה להשגת המטרה העליונה, אלא סתם, כמו שילד חשוב להורים.
כך בהדרגה נוצר מצב כאשר זה שלך, ואחר כך זה חשוב יותר מעצמך. לאט לאט בקבוצה באמת יתחיל להתגלות המרכיב העליון, הכוח העליון. אתה תראה שבעצם זאת לא קבוצה, אלא אותו הנברא שאנחנו מכנים אותו בשם "מלכות", ובה מתגלה הבורא. אבל זה יקרה כאשר אתה תתחיל להתייחס אליה בדיוק כפי שהבורא מתייחס אליך, אפילו בצורה המינימלית ביותר.
מתוך שיעור מס' 2 בכנס הווירטואלי במוסקבה, 13.12.2013
ידיעות קודמות בנושא:
הקבוצה היא לא אמצעי, הקבוצה זה הבורא
קבוצת בוני הבמה
מי חשוב יותר?
