גלאי לגילוי הבורא

ספר הזוהר מספר לנו על הקשר בינינו. הרי אין יותר על מה לדבר בכל המציאות. המציאות היא אחת. אנחנו נמצאים בתוך האור, בתוך הבורא, בתוך המאציל, וצריכים לגלות את מצבנו האמיתי.

במידה שאנחנו משתדלים לגלות אותו, ניתנת לנו הרגשת החושך הפנימי. את החושך הזה אנחנו יכולים להבריח על ידי המאמצים ההדדיים בינינו. במאמצים הללו אנחנו כביכול עוזרים לאור להתגלות.

דווקא את זה אנחנו צריכים לעשות. אין שום דבר חוץ מהמאמצים שלנו, הרצון, ההשתתפות, הבקשה, הנטייה לאותו מצב הגילוי. אז מה הבעיה? – הבעיה היא, שלרצות את הגילוי הזה, זה אומר לרצות את המצב ההפוך והמנוגד לנו. ואז אנחנו נמצאים בין שתי הנטיות: הנטייה הטבעית לעצמי והנטייה המלאכותית החוצה, מחוץ לעצמי.

לכן אני צריך, על ידי כל מיני מאמצים, בכל האמצעים האפשריים, להתפעל מהסביבה ולהגיע לכזה מצב, שבו הנטייה מחוץ לעצמי תהפוך להיות חשובה יותר מהנטייה הטבעית לעצמי.

ואם אצליח לרכוש את החשיבות הזאת על ידי היגיעה והבקשה מהאור שיתגלה ויעזור לי, זה אומר שאצליח לגלות את הקשר בינינו. ולפי מידת גילוי הקשר הזה, אני מגלה את האור, את הבורא. הרי האור מסתתר בתוך הקשר שלנו, אך אינני יכול לגלות אותו, מפני שחסר לי הגלאי.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 01.08.2011
ידיעות קודמות בנושא:
ים של שכינה
לחזור למלכות דאין סוף
הדרך לגילוי הבורא