גלאי לגילוי הבורא

האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת. אנחנו נמצאים בים של אור, כמו בתוך שדה של כוח חשמלי, אלקטרומגנטי או אחר. זה לא משנה איזו קרינה נמצאת כאן. היא קיימת, ולכן אני לא צריך ליצור כוח נוסף, אלא רק לגלות זאת בעצמי.

אם כך, בכל פעם אנחנו צריכים להגיע לכזה קשר בינינו, כדי שייווצר גלאי, מכשיר לגילוי השדה הזה שבו אנחנו קיימים. הגלאי הזה, הכלי הזה, החיסרון הזה, רגיש לאותה התכונה של השדה שאותו אני מתכוון לגלות, לתכונת ההשפעה. כלומר, אני צריך להרגיש צורך, חיסרון לגלות את תכונת ההשפעה. דווקא זה מה שחסר לנו, ולא יותר. ברגע שאנחנו מגלים יחד את החיסרון לתכונת ההשפעה, אנחנו כבר מגלים אותה. כלומר, אנחנו צריכים לכייל את עצמנו לתכונת ההשפעה, כדי שנוכל לגלות אותה, מבלי שנהיה בתכונת ההשפעה עצמה, אלא מתוך כך שאנחנו פחות או יותר יודעים מהי התכונה הזאת בפני עצמה. וזה בדיוק מה שאנחנו מבקשים: לדעת מה זאת תכונת ההשפעה, כדי להתחבר זה לזה בצורה נכונה, כך שבקשר בינינו יופיע הרצון, החיסרון להשפעה. רק זה! וזהו הכלי לגילוי שלה.

אם אנחנו מתייחסים בצורה כזאת לתכונת ההשפעה, לשדה הזה, לבורא – בכך אנחנו עושים לו נחת רוח. זה לא כל כך קשה ולא כל כך רחוק. חייבים רק להתמיד במחשבה: מהו הגלאי של תכונת ההשפעה. ואין יותר שום דבר חוץ מזה.

בספר "בית שער הכוונות" בעל הסולם כתב: "יש מאציל ונאצל", ולאחר מכן הוא כתב על כך שכל הבעיה של הנאצל היא לגלות את המאציל, שבתוכו הוא קיים. חוץ מזה אין שום דבר.

לכן אם האדם מתרכז בשאלה: "איך אני יכול לבנות את הכלי לגילוי הבורא, לגילוי תכונת ההשפעה, כדי שהיא תתגלה בתוכי?" – אז הוא מבין שבו עצמו התכונה הזאת אינה יכולה להתגלות, מפני שאין לו את הכלי, אין לו רגישות כלפי התכונה הזאת.

הרגישות לתכונת ההשפעה יכולה להופיע רק מתוך כך שאנחנו יחד, בקשר בינינו, מגלים את החיסרון אליה, את הכלי אליה. לפי מידת הדחייה שלנו זה מזה והחיסרון שלנו לגלות את תכונת ההשפעה בינינו – כך הכלי שלי נעשה יותר ויותר רגיש. כך אני מעלה את מידת הרגישות שלו. וזה הכול.

שאלה: למה אני צריך לגלות את החיסרון לתכונת ההשפעה ולא את תכונת ההשפעה עצמה?

תשובתי: אין לנו צורך לגלות את תכונת ההשפעה עצמה, מפני שהיא קיימת. לפניי נמצא הכיבוד, שיש בו הכול. כל מה שרק קיים בעולם נמצא לפניי. אבל אין לך תיאבון, ואתה לא יכול לטעום שום דבר. נניח שאני עכשיו חולה וכבר יומיים לא אכלתי. אז על מה אני חושב? לגלות את הטעמים? – לא, אני חושב על החיסרון שלי, על הכלי. כי למעשה, זה מה שחסר לי. כל השאר מוכן.

האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת. אנחנו נמצאים בתוכו. תעלה את הרגישות שלך מההופכיות, מהמינוס, לפחות עד לאפס, ועוד קצת, ועוד ועוד, וכך תגלה אותו.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 22.02.2012

ידיעות קודמות בנושא:
לפני הלידה הרוחנית…
ההולוגרפיה של העולם הרוחני
רק צעד אחד עד הגילוי…