מתוך שיעור הקבלה היומי 17.4.09
יש הבדל בין הגילויים של פיתגורס והחכמים האחרים שמגלים את הטבע, לבין הבורא שאותו צריך לגלות כטבע. כלפינו הטבע כולו מתחלק לשני חלקים. חלק אחד הוא החלק שאותו יכולים לגלות הרצונות האגואיסטיים שלנו, שמתוכם התפתח גם המדע, הכולל את פיתגורס ואת יתר החכמים. ברצונות האגואיסטים האלה, המכוונים על מנת לקבל, איננו מתוקנים ולכן יכולים לגלות רק חלק מהטבע, אך ממשיכים לנסות לגלות אותו יותר ויותר, כדי להשתמש בו יותר, ולנצל אותו יותר לטובתנו.
ויש חלק בטבע שאותו אפשר לגלות רק לפי השתוות הצורה איתו. בחלק הזה הטבע הוא המשפיע (מלשון שפע), ומגלים אותו רק מתוך תכונת ההשפעה. אותו חלק המשפיע נקרא "בורא", ותכונת ההשפעה שאותה צריך לרכוש כדי לגלות אותו, נקראת "נשמה". וכשמגלים את הבורא בתוך הנשמה או בתוך התכונה החדשה הזאת, ומתחילים לחקור אותו, נקרא שחוקרים את הטבע העליון, ואת העולמות הרוחניים על כל המדרגות, ההבחנות והפרצופים שעליהם מסופר בספרי הקבלה.
ואותם החכמים שמגלים את כל מה שהם מגלים מתוך הרצון האגואיסטי שלהם, באותו חלק של עולם שאפשר לגלות באותן תכונות אגואיסטיות, נקראים "חכמי הטבע של העולם הזה". והחכמים שמגלים את המשפיע, את הבורא מתוך הנשמה, היינו, מתוך תכונת ההשפעה, נקראים "חכמי הקבלה".
זאת אומרת, ישנם שני עולמות, ושתי צורות לגילוי שלהם. וכך לכל עולם יש את החכמים שלו שמגלים אותו.