גאולה, זה חיים, ועבדות, זה מוות

הגולה נבדלת מהגאולה בזה שחסרה האות "א'", כלומר הבורא שמתגלה בזמן הגאולה. באופן כזה אנחנו מכינים את החיסרון אליו.

אני חייב לתאר לעצמי את הדמות של הקשר שלי עם הבורא כבר בתוך הגלות. זה כמו חלל ריק, מקום של חיסרון, שאחר כך מתמלא במשהו. אבל לחיסרון הזה כבר יש את הצורה של הגאולה העתידה, החיסרון מתחיל לקבל את העיבוד הנכון. בהתאם אליו אני מבין מה צריכה להיות הגאולה ומה אני מצפה ממנה.

כי גאולה, זה לא סירים מלאים בבשר, בצל ושום. אז מה היא בדיוק הגאולה? יכול להיות, שאני סובל ומרגיש גלות בהמית או של צמח, אבל לא של אדם הדומה לבורא?

כל ההבדל בין גלות וגאולה הוא בנוכחות הבורא. בסוף הגלות אני חייב לתאר לעצמי מה זה נקרא כאשר חסר לי רק את זה. יוצא, שאני כבר מקבל איזה רושם, ידיעה, של מה שצריך להתגלות.

אני צריך להיות מוכן לזה, לצפות לזה, שאני כבר כביכול טועם את מה שהגאולה הזאת צריכה להביא לי: איזו חרות, איזה שחרור ממלאך המוות. מה זה מסמל בשבילי חיים ומוות? חיים, זו גאולה, ומוות זה עבדות.

מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 01.04.2014

ידיעות קודמות בנושא:
"פליפ-פלופ"
גאולה אמיתית מושגת מהגלות
העבדות היא העדר תכונת ההשפעה