בשבי האשליה

שאלה: אם אנחנו אגואיסטים, זה אומר שכל רצון של השפעה הוא אשליה?

תשובתי: אשליה גמורה, שקר גמור. אם אני חושב על מישהו, אני חושב על עצמי, וכביכול מוסיף לכך את הקשר עם מישהו אחר. למעשה דבר כזה אינו קיים, אין אף אחד אחר. כל ההרגשות וההתרשמויות שלי נשארות בתוך הרצון שלי, ורק בתנאי הזה אני יכול לעשות חישוב.

שאלה: אז מדוע אנחנו יושבים כאן ומקווים שנרצה להשפיע? כיצד יכול להיוולד בנו רצון מהסוג הזה?

תשובתי: זה מתרחש מפני שהרצון שלנו מסוגל להרגיש את עצמו, כשלעצמו, לעומקו, ומבחוץ להרגיש את עצמו כאילו זה לא הוא, אלא מישהו אחר.

דבר לא נשבר מלבד המחשבה, הכוונה, התמונה שבה כולנו מפוררים ומפורדים. הרצון עצמו אינו יכול להישבר. נשברה הכוונה, הרגשת האיחוד. ולכן מופיעה אצלנו האשליה שהרצון היחיד שהבורא ברא כביכול מחולק, שבור, מפורד להמון חלקים. האשליה הזאת מופיעה בתוך הרצון עצמו.

קיימים אצלנו כלים פנימיים: "שורש", "נשמה", "גוף", שבהם אני מרגיש את ה"אני" שלי. וכמו כן קיימים כלים חיצוניים: "לבוש" ו"היכל", שאותם אני מרגיש לא כמו את עצמי. אם אקרע מעליי את הבגדים, לא אצעק מכאב. אינני מרגיש את החלל הסובב, על אף שהוא למעשה גם הרצון שלי. פשוט נוצרו בו כאלו הבדלים, כזה חוסר-רגישות.

תאר לעצמך שהיית מרגיש את כל הכלים בצורתם האמיתית, כל המציאות הייתה עבורך "הגוף" העצמי שלך, ואפילו מעבר לזה. מישהו יתקע מסמר בקיר ואתה תצעק "אוי". הבעיה שלנו היא בחוסר הכוונה. הכוונה התקלקלה, ועכשיו איננו מייחסים לעצמנו רצונות "זרים". הכול תלוי במה שמתגלה לאדם. העבודה שלנו היא רק לצרף אלינו את הרצונות. יחד עם זאת, הם בעצמם נשארים ללא שינוי. כל ההבדל הוא רק בכוונה: על מנת לקבל או על מנת להשפיע.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 26.01.2011

ידיעות קודמות בנושא:
כל העולם שייך לי!
מחדירים את האגואיזם לתוך המטרה הכללית

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest