בקשה לא להתעכב ב"כניסה" וב"יציאה"!

כתוב, "סוף מעשה במחשבה תחילה". כך זה נקבע מצד הבורא, וכך זה צריך לפעול גם מצד הנברא, שרוצה להשיג את מטרת הבריאה שלו.

"סוף מעשה", זה דבקות עם הבורא. והדבקות אפשרית לפי השתוות הצורה, רכישת תכונת ההשפעה, כדי שלכלי תהיינה אותן התכונות, כמו לאור. את השתוות הצורה בכלי אנחנו משיגים על ידי זה שמגיעים לאהבת הזולת שממומשת בקבוצת החברים. בקבוצה קיימים כל התנאים כדי לגלות את האהבה הזאת על ידי תמיכה הדדית, הבנה, שיתוף.

העיקר, שאנחנו בדרך כזאת מושכים לעצמנו את המאור המחזיר למוטב, שמשפיע על הקבוצה במצבים שבהם היא משתוקקת להשיג התאמה לאור. כלומר, הקבוצה רוצה להיות מקושרת, אחידה, אחת, כאיש אחד בלב אחד, היכן שכולם מכוונים למטרה אחת וכל אחד נכלל בכולם.

במקרה כזה, אנחנו נמצאים בהתאמה לאור. וככל שאנחנו מתחברים בכוח גדול יותר, בזה שמתגברים על האגו שלנו, על האדישות, על הדחייה ההדדית והחיכוך, כך האור משפיע עלינו חזק יותר, בכך שמגלה בנו מערכת אחת יחידה. אז הגוף הכללי הזה, הרצונות והכוונות שלנו, על ידי זה שמתחברים יחד, הופכים לגוף של הנשמה שלנו. והאור שממלא את הרצון הכללי המשותף הזה, נקרא אור של נשמה. כך אנחנו מגלים את ה"פרצוף הרוחני" הראשון שלנו, את המדרגה הרוחנית הראשונה שלנו.

בואו נשתדל לתאר לעצמנו את המצב הזה ובאופן כזה נצפה לאור שיממש אותו.

אבל כבר על ידי קריאת משפט אחד אנחנו מרגישים שעזבנו את הכוונה הנכונה, ועכשיו צריכים שוב לחזור אליה. כך בכל משפט צריך לבדוק, עם אילו מצבים פנימיים אנחנו נכנסים לתוכו. בצורה כזאת אנחנו כל הזמן נייצר בתוכנו "כניסות" ו"יציאות" בכוונה. ואז אנחנו לא נצטרך לעבור ירידות ועליות ממושכות, אנחנו כל הזמן נתקדם בכאלה עליות וירידות רגעיות.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 28.08.2012

ידיעות קודמות בנושא:
נוסחת החזרה למקור
תעזור לאור להתגלות!
יחד אנחנו נהפוך את הלילה ליום!