קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: באיזה אופן אפשר להחזיק אנשים בקבוצה שלא לעזוב אותה?
תשובתי: אני מבין שאנחנו עוברים מצבים לא פשוטים, אבל בקבוצה תמיד צריכה לבעור חשיבות המטרה.
כי בעצם אין לנו כלום חוץ מחשיבות המטרה שמוציאה את האדם מהעולם הזה, נותנת לו הרגשת נצחיות ואין סופיות, עוזרת להתגבר על גבול המוות, לגלות באמת את כל הטבע, את כל מערכת הבריאה. ללא ספק, שזה לוקח שנים. אבל צריך לתת לאדם חשיבות במה שהוא עוסק, עם מה יש לו עסק.
ודאי, הוא יעשה הכול דרך הכוח האגואיסטי, מפני שקשר עם האחרים מנוגד לטבע שלו. לפנינו מוצב התנאי הזה והוא ניתן להתגברות! חשיבות המטרה יכולה להיות למעלה מכל הבעיות האלה.
לדוגמה, אנחנו חיים בעולם הזה בעל כורחנו, אין לנו מוצא אחר, אף על פי שלרוב החיים לא משמחים אותנו. אבל אפילו אם מלפנים מצפות לנו צרות, והעולם לא מכין שום דבר טוב, בכל מקרה, בדרגה הבהמית עובדת בנו משיכה אינסטינקטיבית לקיום, שמירה על עצמנו.
ובהמשך אנחנו צריכים להיאבק כדי להוסיף לקיום הבהמי הזה גם קיום איכותי, כלומר קשר עם מדרגה עליונה מושלמת ונצחית, עם העולם העליון. אבל את זה אנחנו צריכים לפתח בתוכנו בעצמנו, מפני שברמת האינסטינקטים זה לא טבוע בנו.
הרי גם בעולם שלנו אנחנו נאבקים על הקיום ברמה הגשמית, על אף שאם נביט בצורה אובייקטיבית אין בזה שום משמעות. אדם נולד וכעבור זמן מסוים, לאחר יגיעה רבה, ייסורים, בעיות, צרות ומחלות, הוא מת.
בשביל מה הוא חי? יוצא, שכדי לסבול. כמה רגעים מאושרים היו לו בחייו כדי שהוא יוכל לומר: "בשביל זה היה כדאי לחיות"? אבל האינסטינקט מאלץ אותו לחיות חיים עלובים. ואילו בעבודה הרוחנית אין לאינסטינקטים מקום. לכן אנחנו צריכים להיאבק עבור זה כדי להוסיף לחיים הגשמיים חלק נוסף שלמענו באמת כדאי לחיות.
צריך להרוויח אותו, כי אנחנו חיים כדי להוסיף לקיום הבהמי שלנו קיום מוחלט, מושלם ונצחי. אבל בזה צריך להשקיע! ואז גם החיים הגשמיים שלנו יקבלו הצדקה.
מתוך שיעור בנושא "שאלות ותשובות" בשפה הרוסית, 24.04.2014
ידיעות קודמות בנושא:
למצוא דרך אל לב האדם
לא יגעת, לא מצאת
ניצוץ אחד שמדליק אלפי נרות
