קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: דייל קרנגי, פסיכולוג וסופר, שספריו נתנו הרבה תקווה לאנשים רבים על הדרך לרכוש חברים, להפסיק לדאוג ולהתחיל לחיות, להיות מלא ביטחון עצמי ולהשפיע על אנשים. אבל הוא עצמו היה בודד וסבל מאוד ממחלת סרטן הלימפה ונפל לדיכאון קשה, לא ברור אם הוא מת או התאבד, בודד בלי חברים. הידיעה על המחלה שינתה את חייו, הוא ממש התייסר. ברגע שהגיעה לפתחו צרה אמיתית, כל ספריו נשארו בתיאוריה. הוא כתב על כך שהאדם סגור בתוך עצמו, ושהוא צריך הרבה מאוד חברים כדי לא ליפול לדיכאון. ופתאום אותו אדם שכתב זאת נותר בודד ובדיכאון, וכך נפטר. איך זה קורה?
שאלה: לכל אדם יש סף רגישות משלו. סף ייסורים שהוא מסוגל להתגבר עליו והוא פשוט עבר אותו ולכן נפל.
שאלה: האם אפשר להסכים עם ההבחנה שאתה בימיך האחרונים, ולא ליפול לדיכאון ולא להתנתק ולא למות בודד?
תשובתי: בסוף כל אדם שעומד למות מסכים עם המוות, אין לו ברירה, בדקות ובשניות האחרונות לחייו הוא לא נמצא באיזו אופוריה כמו ביום שנולד, הוא מבין שהכול נגמר.
שאלה: כשההבנה הזו מגיעה לאדם הוא נרגע?
תשובתי: בטח.
שאלה: איך בכל זאת צריך לעבור את אותם שעות, ימים וחודשים? אפשר איכשהו לכוון את אדם במצב כזה?
תשובתי: אפשר לחיות נכון בזמן הזה, אם תקרא מאמרים קבליים זה יכוון אותך, את המחשבות שלך, את הרצונות שלך, ובסופו של דבר את הנשמה שלך לכיוון הנכון, למטרה הנכונה, להתקרבות אמיתית לבורא.
