במשפחות טובות גדלים ילדים טובים

אם יש לי חֶברה גדולה, טובה וחזקה, אז אני כמו ילד נמשך אחרי הדוגמה הזאת, רץ אחריהם ומשתדל לעשות הכול כמוהם. במקרה כזה, בכלל לא קשה לי להידמות לבורא, כי חֶברה טובה תלמד אותי את זה, כמו שגדול מלמד את הילדים.

מצידי בכל זאת נדרשת יגיעה, אבל היא יוצאת כל פעם איכותית יותר מאשר קודם. החברה מראה לי דוגמה יותר ויותר גדולה. וכדי שאני אלמד להימצא בה באופן עצמאי, אפילו להישאר חופשי מההשפעה שלהם, היחס שלי לקבוצה, לבורא כל הזמן מקבל הכבדה על ידי אגו יותר ויותר גדול.

הרצון שלי לקבל כל הזמן גדל, ואני צריך כל פעם לעבוד יחד עם הקבוצה ועם הבורא, כדי להתגבר על האגו הזה שגדל. כאילו שהילד גדל, הפך להיות יותר עצלן וכבר לא רוצה לתת יגיעה. לכן נותנים לו הזדמנות להגביה את האינטרס שלו על ידי זה שמעלה את החברה, את המטרה, הרצון שלו להפוך להיות גדול, כמו הבורא, כמו שבעולם שלנו הילד חולם להיות טייס. אבל תמיד נדרש איזה חלק של השתתפות עצמית מצד האדם (כמו השקעה עצמית מצד הילד) שחייב להגדיל את החברה בעיניו.

אם אני מגביה את החברה שמביאה אותי להידמות לבורא, למגע עימו, זה אומר שאני מחבר יחד "ישראל, אורייתא וקב"ה" ובאופן כזה, מכוון את עצמי ישר למטרה.

יוצא, שאי אפשר להסתדר ללא החברה. אני כל פעם צריך לראות את הדוגמה שלה כדי שהיא תיראה לי כמה שיותר גדולה. וכל זה כדי להשתוות עם הבורא ולתפוס, שבסופו של דבר אני אקבל ממנו את הטוב והמטיב, ללא שום הסתרה.

כי עכשיו אני מקבל מהבורא מילוי אין סופי, הבעיה היא רק בזה, שהרצון לקבל שלי נפתח לאט, בהדרגה. ועכשיו אני משתמש, נניח, רק באחוז אחד מכל הרצון שלי. לכן במקום עולם אין סוף, אני מרגיש עכשיו רק אחוז אחד ממנו. והאחוז האחד הזה מתחלק ליחס הנכון והלא נכון שלי לבורא, כלומר תמיד ישנה הסתרה.

כך אני מתקדם. בכל הפרטים זה דומה לאופן שילד גדל בעולם שלנו. אני מרגיש הסתרה כלפי החברה, כלפי הבורא, כלפי ההתקדמות האיכותית שלי. כי אני צריך לגדול לא סתם כבהמה, בכך שאני נשאר אותו הילד רק יותר גדול, אלא דווקא האדם שבתוכי חייב כל פעם להשתנות לטובה.

מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 06.08.2013

ידיעות קודמות בנושא:
חברים שגדלים עד אין סוף
באוספי גרגירי התפעלות
חוסר דוגמה טובה, זה דוגמה רעה