קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
זוהר, פרשת שמיני, סעיף מ"ו: "ויאמר אל אהרן, קח לך עגל", לכפר על עגל שחטא בו, שכתוב, "ויעשהו עגל מסכה".
תכונה אחת של האדם, משה, עולה על ההר, ותכונה אחרת שלו, שהיא גבוהה מאוד – אהרון, מבצעת את החטא החמור ביותר, חטא עגל הזהב. כך פועלות באדם שתי התכונות הקיצוניות האלו.
"בן בקר", ולא בן פרה. בקר רומז על שור, גבורה דז"א של עולם האצילות, ופרה רומזת על המלכות של עולם האצילות. וגם מלכות כוללת ג' פנים: פני אריה, פני שור, פני נשר. עגל בן פרה רומז לפני שור הכלול במלכות.
אנחנו לא צריכים לזכור בטקסט הזה שום מילה, אפילו שאחרי רגע הכל יעלם מהזיכרון שלי, אני לא צריך להצטער על כך. אני דואג רק לכך, שבאותו הזמן שאני קורא איזו מילה, לתאר אותה בתוכי. רק את זה! לא צריך להשתדל לשאוף לזכור שום דבר! כאשר אנחנו שומעים סיפור על העולם שלנו, לא נדרש מאיתנו לזכור, מה מסמלת פרה, עגל, או איזה אדם, אנחנו פשוט מרגישים את המושגים האלו. כך גם עם המושגים הרוחניים, אנחנו רק צריכים שזה יפתח בתוכנו, ולא לזכור זאת בצורה מכנית! להיפך אם זכרתי משהו, אני בטעות יכול לחשוב שכבר השגתי את זה – זה שקר! עדיף לא לזכור שום דבר, "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים", ואני יוצא מהשיעור כאילו לא קראתי כלום. העיקר שהשקעתי מאמצים וציפיתי לגילוי!
