קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
הערה: לפי השכל האגואיסטי ברור שכדאי לנו ליצור בינינו קשר ולעבוד יחד כי העולם קשור, וכולם מבינים את זה היום.
תגובתי: אבל מי עובד זה עם זה? מי משתף פעולה? מי מקשיב למי?
הערה: נכון. G-20 התאספו לאחרונה ולא הסכימו על כלום.
תגובתי: הם הגיעו לשם רק בגלל שהייתה הסכמה שעליהם להגיע לשם, ואם מישהו לא יגיע זה יראה לא יפה, כאילו הוא פועל נגדם, וכל היתר יפילו עליו בשמחה את כל הכישלונות שלהם. לכן כולם מגיעים. אף אחד לא יוכל להגיע להסכמות עם אף אחד.
שאלה: אנחנו מבינים שאי אפשר להמשיך להתקיים בצורה כזאת, מתישהו נגיע לעולם טוב יותר?
תשובתי: מתישהו נגיע, וזה יקרה כשכולם יגלו שבכל אשמים היהודים.
שאלה: הכול מצטמצם וקשור לכך שהיהודים אשמים?
תשובתי: כך זה באמת במציאות. אנחנו רואים כמה מאשימים את היהודים והעם שותק. אנחנו לא יכולים להתנגד, לא יכולים להתרעם, כי אנחנו מרגישים בתוכנו אשמה, אנחנו מרגישים את האשמה הזאת. אנחנו קיימים בין אנשים אחרים, אחד יכול להתגאות ולהגיד "אני טטארי", או "אני אוזבקי" ו"אני יהודי, אני מתנצל". למה יהודי לא יכול להגיד את זה בגאווה? כי הוא באמת אשם, כיהודי אתה חש את אשמתך, את ההשתתפות השגויה שלך בהיסטוריה האנושית. אף אומה ואף עם לא חש שהוא אשם במשהו. גם אם הוא אשם, אפשר לראות מה עשו הגרמנים, כמה במהלך ההיסטוריה כולם הרגו זה את זה ובכל מאשימים אותנו היהודים ואנחנו אכן אשמים בכל. כיהודי אני לא יכול לעשות שום דבר עם זה, כי זוהי האמת. וכל פעם שמישהו מדבר נגד היהודים, אין לי כוחות פנימיים לצאת ולהגן כנגד מה שהוא אומר. כשצועקים עדיף שאשתוק, לא כי אני כועסאו כי אני פוחד, אלא כי אין לי כוחות פנימיים, פשוט לא יכול. למה? כי אני באמת אשם.
הערה: אבל אני לא מרגיש אשם.
תגובתי: אתה מרגיש אשם כי אתה רואה שאין לך יכולת לענות כמו כל העמים, כי כשפה פונים אליהם בהאשמות ודרישות, הם עונים ואתה לא יכול לענות.
