בכוחות משותפים נגד האגו האישי

מתוך השיעור מניו-ג'רזי

שאלה: כבר כמה שנים אני לומד את חכמת הקבלה, והשבוע אשתתף בפעם הראשונה בכנס. איך צריך להתכונן לאירוע הזה בלב ובשכל?

תשובתי: אין לנו מקום אחר, מקור אחר, אפשרות אחרת, לקבל כוח רוחני. קבוצה ולימוד, שיחות, הרצאות והפצה, זוהי "פרוזה" יומיומית. כמובן שגם היא מקדמת את האיחוד שלנו, אבל הכנס מהווה משהו אחר, כינוס של לבבות.

ברוחניות הכול קשור לחיבור שממנו אנחנו שואבים כוחות. כל יום אנחנו משתדלים לדבר עליו, לממש אותו, אנחנו בונים כוונות, פעם בשבוע עורכים ישיבות חברים ושיעורים מיוחדים, אבל זה לא אותם המצבים שבהם אפשר לקבל באמת כוח גדול ובעל עוצמה, שידחוף אותנו קדימה כמו הכנס.

"מלכות דאצילות" נקראת "כנסת ישראל", כי היא כונסת, מאחדת את כל הרצונות שלנו שמשתוקקים למטרה הרוחנית. בעיקרון, כנס, זה בניית אותה "מלכות דאצילות", יצירת כלי רוחני מתוקן ומאוחד. אין לזה תחליף.

לכן, בראש ובראשונה, אני ממליץ לכל אחד להשתתף בכנס ובשום פנים ואופן לא לפספס אותו. לאדם אין סיכוי אחר לקבל כוחות להתקדמות רוחנית.

חוץ מזה, מניסיון אנחנו יודעים שלאחר הכנס מגיעים זמנים לא הכי נעימים – תקופות של ירידות. והכנס דרוש כדי לאגור כוחות ולעבור את הירידות האלה ברכות, כאילו שהן אינן קיימות. אנחנו כאילו מיישרים את המתח בין שני הקטבים. את ה"פלוס" אנחנו מקבלים, בכך שמתאספים כולנו יחד ומקנים זה לזה כוח גדול, ואת ה"מינוס" כל אחד מאיתנו מקבל אישית לאחר הכנס, דווקא השליליות הזאת מפרידה, מפזרת אותנו לצדדים. אבל אני עובד מעליו בעזרת הכוח הכללי שקיבלתי מכל האחרים ובסופו של דבר מתקן אותו.

אין לי אפשרות אחרת לתקן את ה"מינוס" שלי, את האגו שלי, את ה"רעל" שלי, את "מלאך המוות" שלי, את היצר הרע שלי. אני יכול להיות חדור מהעלייה הכללית ובעזרתה לתקן את הירידה הפרטית שלי. אותו הדבר מתרחש גם בשיעורים ובישיבות החברים, אבל הכנסים, אלה הזדמנויות חסרות תקדים לשאוב כוחות מהחברים, לתקן בתוכנו את הרע הפרטי, להתאחד, ולשמור על הקשר היחידי עם כולם, בכך שאני משתדל להשפיע להם. וכך אנחנו הולכים קדימה.

היו לנו כנסים שאחריהם לא הרגשנו ירידות מיוחדות. אבל בזמן האחרון התחלנו "לרדת" באמת, ועכשיו אנחנו כבר מבינים שאין כאן שום דבר מלאכותי. זה הכרחי לקיום, אחרת אנחנו "נמות" רוחנית.

הגיע הזמן שבו כל הכנסים שלנו מיועדים לאגירת כוחות, שמאפשרים לנו אחר כך להיתקן. אני לא נוסע כדי להשתעשע ולשמוח, לשמוע שיעורים וקונצרטים יחד עם כולם. לא, אני זקוק לחיבור הזה, כדי שמייד אחר כך אוכל לתקן את היצר הרע שלי שמעורר בתוכי את כוחות הפירוד.

זאת הסיבה מדוע כל כך חשוב להגיע לכנס וכל כך חשוב אחריו לשמור על קשר מקסימלי בינינו, בכך שמשתדלים להרגיש את אותה הבקשה. אם לאחר הכנס, המלא במתח, אנו ניקרע על ידי הניגודים, אני בכל זאת יכול לעבור בצורה חלקה את השלב הזה, בכך ששומר על הכוח שהתקבל מכולם ואני מחזיק את עצמי בקבוצה. כאשר אני מרגיש ירידה אני מתעלה מעליה, אז ה"פלוס" וה"מינוס" מתמזגים לאחד שלם: מופיע בי היצר הרע, רצון אגואיסטי גדול ומעליו שורה ה"מסך", כוח האיחוד שאותו רכשתי.

נקווה שדווקא באופן כזה אנחנו משתמשים בכנסים שלנו.

מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי" בארה"ב, 9.05.2012

ידיעות קודמות בנושא:
המדרגה ההכרחית
גלי הכנס שוטפים את כל הלכלוך
יחדיו נעלה גבוה יותר!