קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: בעזרת ספר הזוהר אנחנו רוצים להרגיש כמה שיותר את הקשר ההדדי בינינו בהשגת הרוחניות. כיצד אנחנו יכולים להגביר כל יום עד תחילתו של כנס "קבלה לעם" העולמי את הדרישה הפנימית שלנו?
תשובתי: איננו יכולים להישאר בדרישה קבועה ודרוכה במשך 24 שעות, זה טבעי. כך טמון בטבע, כי כל התיקונים קורים מהכניסה והיציאה של האור, כפי שנאמר "מציון (יציאות) תצא תורה". לכן, מצד אחד השאלה היא נכונה, "כיצד אנחנו יכולים להרגיש כל דקה שאנחנו עולים?", אך לא מן הסתם כתוב "מלאכי אלוקים עולים ויורדים". גם בעליות וגם בירידות חייבים להבין שזאת ההתקדמות. לכן זהו תהליך נכון.
אם האדם אינו רואה על עצמו שרוב היום הוא קשור למטרה, מחובר עם הקבוצה, ומשתוקק מכל הלב להתחבר סוף סוף עם החברים, לצאת "מעצמו", מהאגו שלו, ולרכוש אהבה לזולת ואהבה לבורא, כך זה צריך להיות. קפיצות קדימה, עליות, מגע עם העליון, צריכים אחר כך לפעול בתחתון ולשנות בו מערכות רבות. לכן, העבודה היא כזאת.
רק במידה שאנחנו בעצמנו מתחילים להשתתף בפעולות של העליון על עצמנו, אז אנחנו כבר לא נמצאים בדרגת עיבור ואפילו לא ביניקה, אלא נמצאים בגדלות, שם אנחנו כבר מזדהים עם העליון ופועלים יחד עימו כשותפים. אז ניתן לומר שגם ירידות וגם עליות וכל המצבים כבר אינם נסתרים מפניך, ואתה עובד עם המצבים בצורה נכונה יחד עימו – מתחלקים בינינו בעבודה.
בינתיים, האור פועל עליך ואינך מבין מדוע הפסקת להרגיש אותו, ומה קורה לך. פתאום לכמה שעות אתה ניכנס למצב של חוסר הכרה ואז שוב חוזר להכרה. צריכים לקבל את כל המצבים הללו כנכונים. כשבאמת נהיה מוכנים להשתתף בעבודה הזאת, נגיע לכך. אך הייסורים, הרצון להישאר תמיד במצב הזה, הוא שמקדם.
נתאסף, נתחבר, נגלה בינינו את הבורא ותפילת הרבים תעלה אותנו לרוחניות!
מתוך שיעור על ספר הזוהר, 18.10.2010
ידיעות קודמות בנושא:
כיצד לעלות במדרגות הרוחניות
תנו לאור להשלים את עבודתו!
