בין שני העולמות

המשבר אינו נמצא מחוץ לאדם. הוא לא בתוך המערכות שאנחנו בנינו בחוץ. המשבר הזה הוא בנו. הוא בראש ובראשונה בהבנה של כל אחד מאיתנו את מצבו האמיתי. הוא "מגיע" דווקא מתוך אותה המערכת שמקורה בעולם אין סוף, שאותה אנחנו מתחילים ללמוד. כלומר, כל זה הוכן מראש. אנחנו פשוט מגלים את הרשימות הפנימיות שלנו.

וכך נתקדם עד שנגלה שאנחנו נמצאים במערכת חדשה לגמרי. בשרטוט מצוירת מערכת אחת, מתחתיה – השנייה ומעליה – השלישית.

המערכת האמצעית – היא אנחנו בהרגשותינו הרגילות.

המערכת התחתונה – הם הכוחות החדשים, האגואיסטיים, שמופיעים בנו. אך אנחנו לא מרגישים עכשיו בצורה ברורה וחדה שהם שלנו. הם מופיעים בנו משום מקום, כאילו אנחנו נשלטים על ידם. קיימות בנושא הזה תיאוריות רבות ושונות, כולל התיאוריות הקוסמיות.

וישנה עוד מערכת, שנראית כהפוכה לנו: המערכת האלטרואיסטית, מערכת ההשפעה, מערכת הקשר, המערכת האינטגרלית.

המערכת האגואיסטית שלנו הפוכה מהמערכת החדשה.

כל המערכות הללו מתגלות בנו, בתוכי. מדוע ציירתי את עצמי "בתוך עצמי"? מפני שאני מרגיש בתוכי את הכוחות האגואיסטיים לא ככוחות שלי. הם מתחילים להתגלות בתוכי כזרים, כמגיעים מלמטה. ומהצד השני, אני כבר מרגיש ש"הסתבכתי" עם איזושהי מערכת אחרת – לא זאת שאני יצרתי.

עד היום היה קיים בשבילי רק החלק האמצעי של המערכת, החלק שצבוע בצהוב – "אני". אני קיים. זה אני. זהו העולם שלנו, שבו התמצאנו מצוין. הכול היה בסדר.

ועכשיו, אני רואה שיש מחשבות כלשהן שאינן שלי, וגם הרגשות כלשהן שאינן שלי, וגם רצונות כלשהם שאינם שלי.

מדוע?

מפני שאני לא מרגיש שאני הוא זה שמממש אותם, אני לא מרגיש שזה בדיוק מה שנחוץ לי. לכן האנשים בורחים לסמים, לגירושין, לסוגי טרור שונים. הם אינם מרגישים שזה הם. נעלמת הרגשת ה"אני" הפרטי שלי. אנחנו מתחילים להרגיש שממלאים ודוחפים אותנו כוחות מסוימים (לא שלנו).

אנחנו מרגישים שהאגואיזם שלנו הוא מחוץ לנו. זהו כוח שמגיע מבחוץ. זה לא אני. אני – זה משהו אחר.

קיים בי משהו אחר, ניטראלי, ופשוט מטעינים אותי בכוחות האגואיסטיים. הם מציקים לי. לכן אני מתחיל להרגיש שהכוחות האגואיסטיים שלי הם לא שלי ואני קורא להם "היצר הרע" – הרצונות הרעים, הרצונות הזדוניים, הרצונות שלא שלי (שהוחדרו בתוכי).

האדם מתחיל להתנתק מהטבע שלו, הוא מתחיל להזדהות עם התוספת מעל הטבע הקודם שלו. כבר יש לו הרגשה שאני – זה לא הרצונות שלי, אני – זה לא המחשבות שלי. אני יכול להתנתק מהם, אני יכול להתעלות מעליהם, אני יכול לשנות אותם.

לא לחינם ציירתי את המערכת הזאת כמורכבת משני חלקים. זה חשוב מאוד. מפני שבצורה כזאת, אני כבר מתחיל להסתכל על עצמי כמו על דבר מורכב. יש את ה"אני", ויש את הרצונות שלי והתכונות האגואיסטיות שפשוט קיימות בי, אך אני יכול לבטל אותם בצורה כלשהי, לשנות אותם. אני לא קשור אליהם בכלל.

כתוצאה מהגילוי "מי אני" ו"מה אני", אני מתחיל להרגיש שבמקביל לכך אני נמצא בעולם אחר. כלומר, מסביבי לכאורה הכול אותו הדבר, ובכל זאת יש כאן משהו שונה, משהו השתנה.

אני כביכול מוצא את עצמי בתוך חברה שבה קיימות אי אילו מחשבות אחרות, הרגשות אחרות, איזושהי מזימה שנרקמת נגדי. אני עדיין לא תופס מהי, אך אני נמצא בתוך הנפח שבו יש המון כוחות שונים, מחשבות שונות, קשרים שונים שזורמים סביבי. אני מרגיש שהם קיימים, אך הם אינם נוגעים בי, אלא עוטפים אותי. ואני לא מסוגל לעשות איתם שום דבר.

זאת ההרגשה שלנו בעולם: היא מאוד ברורה ונותנת תוצאות ברורות.

מתוך השיעור הווירטואלי בנושא "יסודות חכמת הקבלה", 25.09.2011

ידיעות קודמות בנושא:
העולם שמופיע מתוך הערפל
מי אני: בעל הבית על החיים או צעצוע עם קפיץ?
"עוגת השכבות" של הנשמה