בין קטנות לגדלות

שאלה: באופן כללי, קל לנו להתחבר לחברות שונות, וללא מאמצים מיוחדים רצונות זרים הופכים לשלנו. מדוע בקבוצה זה לא כך? מדוע דרושים מאמצים יום יומיים במשך כמה שנים?

תשובתי: מפני שבעולם החיצוני רצונות זרים תואמים לרצונות שלך, ואילו הדרך הרוחנית עד הסוף סלולה במאמצים. אנחנו לא יכולים להשׂיג שום דבר, מבלי להשקיע מאמצים, כיוון שאתה הרי מתקן את הרצון, כלומר פועל בניגוד אליו. ולכן אתה לא יכול להשיג כלום ללא מאמצים.

בכל פעם עליך לכוון את עצמך בקו ישר, ובכל רגע הדרך הזאת כרוכה במאמצים. יחד עם זאת המאמצים שלך אינם מכוונים לבורא, כאן אתה לא יכול לעשות דבר, את זה יעשה עבורך האור. המאמצים שלך מופנים להיות כל הזמן בסביבה, כמה שיותר גבוהה, חשובה, בעלת עוצמה רבה יותר, כדי שהיא תספק לך רצון להתקדם, וגם את הרגשת חוסר היכולת לכך. הודות לשני הקטבים האלה אתה תפנה אל האור, והוא יוביל אותך קדימה.

יש לי עשר ספירות ממלכות ועד כתר. בכללות, זוהי הנשמה שלי, או פרצוף. ביחס למלכות עליי לרכוש הכרה של שפלות עצמית, וביחס לכתר עליי לרכוש את גדלות המטרה.

לשֵם כך עליי לפנות לקבוצה, מפני שהיא באמת יכולה לספק לי את זה. ואז נוצר בתוכי נפח, כלי, הכלול מעשר ספירות, שנמתחות בין שני הקטבים: אני קטן והבורא גדול.

בינתיים מדובר על הדברים הכי פשוטים שכבר יוצרים בתוכך נפח כלשהו עבור הכלי הרוחני. יש לך רק קטנות וגדלות. אז תבקש תיקון, כדי שהיסוד הזה יקבל צורה של השפעה, כדי שיתחילו בו תנועות לעבר ההשפעה, ואז יגיע האור.

הוא אף פעם לא יענה על רצון שמגיע ממך אישית. כי הרצון הזה לא יכול להיות בקשה אמיתית, שנקראת מ"ן. אך אם הרצון מגיע מהקבוצה, הוא יהפוך לבקשה כזאת.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 06.06.2011

ידיעות קודמות בנושא:
בענין מוח שליט על הלב
איזה רצון מדבר בי?
להתמקד בעיקר