בחירה בין שתי הקיצונייויות

מתוך שיעור הכנה לכנס בקרסנויארסק.

שאלה: לכל תהליכי ההתפתחות יש מחזוריות משלהם, יש התחלה, שיא ושלב הסיום. האם אתה לא מרגיש שהתפתחות הציביליזציה מגיעה לסיומה בהרגשה האגואיסטית?

תשובתי: נכון להיום אנחנו שוב חזרנו למסופוטמיה! אנחנו שוב נמצאים בבבל העתיקה. אבל הפעם בבל מכסה את כל כדור הארץ. בבל העתיקה, אותה הציביליזציה שמנתה שלושה מיליון בני אדם, התפתחה עכשיו עד שבעה מיליארד בני אדם. חזרנו לאותו המקום ממנו ברחנו, כלומר לאותו המשבר שעברו הבבלים העתיקים. בדיוק את זה ניבאו המקובלים.

שאלה: אבל האנשים מבבל העתיקה הצליחו בכל זאת לצאת מהאגו?

תשובתי: הם לא יצאו מהמשבר, אלא פתרו אותו בשיטה אחרת, הם התרחקו זה מזה והתפזרו על פני כדור הארץ. ואנחנו לא יכולים.

אם במצבנו אנחנו לא נפתור את בעיית המשבר בעזרת חכמת הקבלה, אז הדבר היחיד שיישאר הוא רק מלחמה, אין אפשרות אחרת. זאת נקודת הבחירה החופשית שלנו. או שאנחנו נצליח להביא לאנשים את השיטה שלנו לפני שהם יפתחו במלחמה, או שהם צפויים לדרך ייסורים. אין ברירה.

בטבע לא קיימת מחזוריות, היא מעולם לא הייתה וגם לא תהיה, הטבע לא מתפתח כך. אנחנו רואים זאת בחלקי הטבע הדומם, הצומח והחי, וגם בחלל! אם גוף כלשהו מסתובב סביב גוף אחר, זה לא מצביע על מחזוריות אלא על הצורך בתנועה קדימה. כמו הגלגל שמסתובב קדימה ואחורה, בסופו של דבר, מתקדם קדימה.

הטבע לא זקוק למחזוריות. אם אנחנו אומרים שהטבע הוא מודעות, חכמה, שהוא יצר אותנו וברור שהתוכנית שמנהלת אותנו הרבה יותר חכמה מאיתנו, אז המחזוריות היא קלקול, חוסר מטרתיות וחוסר תולדה מוחלט.

המקובלים התחילו לכתוב מאז ימי "אדם". הוא היה המקובל הראשון שגילה את העולם הרוחני לפני 5,770 שנה וכתב על כך בספר "רזיאל המלאך". מאז, כל מה שניבאו המקובלים התגשם בצורה המדויקת ביותר. לכן, אני לא רואה שום סיבה שכל זה ישתנה.

אדם שלומד קבלה מתחיל לראות את חוקיה, כי זה כמו פיזיקה, שני הכוחות, שני הווקטורים שמתאזנים בעזרת הכוח השלישי, ה"מסך", יותר אין כלום. על כך מתבססת העבודה של כל המערכות, של המנגנונים השונים בטבע הדומם, בתאים החיים, באורגניזמים שהם "אוסף" של תאים, וכן הלאה, עד החברה האנושית, אוסף של אגואיסטיים. וכולם נשלטים על ידי אותם החוקים שנבחרו בקפידה רבה.

מקובל שחוקר את חוקי הטבע, מרגיש את המצבים הללו מתוך הניסיון האישי. לכן, הוא עובר את מה שהאנושות עדיין לא עברה ויכול לכתוב בשבילה וללמד אותה. אחרת לא הייתה לו סיבה לעשות זאת.

אנחנו מתחילים ללמוד קבלה מדרגת העולם אין סוף, משם משתלשל כוח אחד, כוח השפעה חיובי, ואז בעזרתו נולד הכוח השני, כוח הקבלה השלילי, הרצון. בהמשך אנחנו לומדים על ההתפתחות של שני הכוחות האלה, על "ד' בחינות דאור ישר" ועל ירידתו עד לעולמנו.

דרך אגב, התורה מתארת רק את "עולם האצילות", עולם התיקון ולא מה שהיה לפניו. "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ", כלומר, "בינה" של "עולם האצילות" מולידה את מערכת זו"ן ("זעיר אנפין" ו"מלכות"). בתורה זאת המדרגה העליונה ביותר. ולמעשה בקבלה אנחנו לומדים על ספירות יותר גבוהות.

כשאנחנו לומדים את החוקים האלה, אנחנו רואים שהם מתממשים בכל מקום בלי יוצא מן הכלל. הטבע הארצי הוא תוצאה של החוקים הללו. זה שקוף, אנחנו רואים כיצד כל זה מתנועע, גדל ומתפתח. רואים כיצד שני הכוחות הללו שמשתפים פעולה ביניהם מולידים את הטבע הדומם, הצומח, החי וה"מדבר", רואים מה מוליד בעולמנו כל תנועה קטנה. לכן, כאן לא באים בחשבון ניחושים.

והעיקר הוא, שחופש הבחירה שהיה לאנושות בבבל העתיקה קיים גם היום. אבל זהו חופש בחירה יחסי, אם אין ברצונך להשתמש בו ולהתקדם בדרך טובה ומודעת, סימן שצריכים להוסיף לך מעט ייסורים כדי שבכל זאת תבין את הצורך בדרך ההתפתחות הטובה. אחרת אתה עלול להתדרדר למלחמת עולם גרעינית.

אחרי הכול, לא משנה מה אנחנו אומרים, אבל לייסורים יש תפקיד חינוכי, אף על פי שאנחנו כל הזמן נמצאים בנסיגה. אבל אנחנו היינו נסוגים בעודנו אגואיסטיים. ועכשיו כבר אין לאן לחזור. לכן, המלחמה תהיה תוספת רצינית ביותר שתעזור להבין את מצב העניינים האמיתי. אבל זה מאוד לא רצוי.

מתוך שיחה לפני תחילת הכנס בקרסנויארסק, 13.06.2013

ידיעות קודמות בנושא:
תשקיע את כל המאמץ בעיקר
גירושין נוסח בבל
ההיסטוריה חוזרת