קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
ספר הזוהר: ונודע, שבכל דבר יש עולם, שנה, נפש. גם בל"ב האבן יש עולם, שנה, נפש.
עולם, הוא הנחש הקדמוני, שסמאל רוכב עליו. שנה, תשעה באב. ונפש, גיד הנשה.
הזוהר מספר לנו על שתי דרכים שבהן אנחנו תופסים את המציאות שלנו:
בתפיסה "לתוכי", אני מרגיש "עולם, שנה, נפש" אגואיסטיים, השייכים ללב האבן. לעומת זאת, קיימים "עולם, שנה, נפש" אלטרואיסטיים – זוהי הרגשה של המציאות בכיוון ההפוך ממני – בהשפעה, ולא בקבלה – "עולם, שנה, נפש" עליונים, בהשפעה (בקדושה).
אם אני בולע את הכול לתוכי, אני מוגבל. תפיסת מציאות שכזו גורמת לי להרגיש שאני קיים במסגרות זמן נוקשות, שאני חי ומת, להתייסר ולחוות בעיות. אני רוצה למלא את עצמי ללא הרף – אך כמה שלא אתמלא, המילוי הזה מיד ייעלם.
כל הקיום שלי במסגרות האגואיסטיות של "עולם, שנה, נפש", בקבלה בתוך לב האבן, בבליעה "לתוכי" – מאלץ אותי להישאר בו, למרות הייסורים, וזאת מפני שהסביבה שלי משכנעת אותי שהדרך להחיות ולהצליח היא באמצעות בליעה אגואיסטית. אני שומע להם והורג את עצמי בכך.
לעומת זאת, קיימת תפיסת מציאות אחרת – בהשפעה, ביציאה מחוץ לעצמי, שבה "עולם, שנה, נפש" הן מדידות אין סופיות ובלתי מוגבלות של הדרך למלא את עצמי ושל המילוי עצמו. זהו העולם הרוחני, הנצחיות והשלמות.
