קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
כל אחד מחוקי התורה זה כמו חיפוש של תדר, כמו ברדיו שאליו אנחנו מתכווננים בדיוק יותר ויותר גדול. אנחנו כל הזמן מעלים את הרגישות שלנו כלפי הבורא ובאופן כזה מתקרבים אליו.
יש לנו "נקודה שבלב", חלק אלוקה ממעל, שממוקמת בתוך האגו שלנו. את הנקודה הזאת אני כל הזמן מפתח בעזרת הלימוד, העבודה בקבוצה, בסביבה נכונה, ובהתאם לזה גדל גם האגו שלי, כדי להראות את ההופכיות שלו ל"נקודה שבלב" שלי. שתי התכונות ההפוכות והמנוגדות האלה כל הזמן גדלות בתוכי.
ודאי, שאני דואג רק לתכונה החיובית שלי, להגדלת ה"נקודה שבלב" שבתוכה אני מרגיש מיהו הבורא, את התכונות שלו, ואילו התכונה האגואיסטית ההפוכה והמנוגדת לה כל הזמן גדֵלה כדי לתת איזון. ביניהן אני מוצא את הדלתא, את ההבדל ביני לבין הבורא ועובד עליה בכזאת צורה, כדי להגיע לשנאה של ה"אני" האגואיסטי שלי, ההפוך לתכונת הבורא עד כדי כך שמתוכי תפרוץ דרישה נכונה לתיקון. ואז מגיע אור התיקון.
הוא באמת מתקן את האגו שלי, מחבר אותו עם ה"נקודה שבלב" שגם כן תופחת. ואז נוצר אצלי "קו אמצעי", החיבור שלהם.
בדרך הרוחנית אין מצב קבוע שאני יכול לשבת ולנוח ובאותו הזמן השעון מתקתק ואני נשאר אותו הדבר, זה לא קיים, כלומר, אני הוא זה שכל הזמן "מתקתק". לכן אני מייד צריך ללכת ל"קו ימין". אבל איך אני אלך? לכן, "קו שמאל" שבא מהבורא כל הזמן גדל. והודות לו, אני צריך להשתוקק ל"קו ימין". הבורא מוציא אותי מהאיזון ל"צד שמאל", ואילו אני יחסית לזה משתוקק ל"קו ימין".
מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 24.06.2013
ידיעות קודמות בנושא:
מכות רבות ערך של האגו
קו אמצעי – הדרך הישרה אל הבורא
שני שורשים, שמהם צומח עץ
