בדיקת הדיוק של הכוונת

מתוך שיעור לפני הכנס בערבה

בעל הסולם, "פרי חכם", אגרת מס' 17: "יש הולך שעוד גרוע מיושב ובטל. והוא, המטה מהדרך, כי דרך האמת הוא קו דק מאד, שעליו פוסעים והולכים, עד שבאים להיכלא דמלכא.
וכל מי שמתחיל ללכת בתחילת הקו צריך שמירה מעולה, שלא יטה לימין הקו או לשמאלו, אפילו כחוט השערה, כי אם בתחילה הנטיה היא כחוט השערה, אפילו אחר כך הולך ישר באמת, אבל כבר לא יבוא בשום אופן, להיכלא דמלכא".

אם כך, איך אפשר שלא לטעות? ברור שאנחנו נטעה! תארו לעצמכם שאנחנו משחקים במשחק שבו עלינו לקלוע למטרה כלשהי, כמו רובה אלקטרוני או משחק מחשב, אך המשחק הזה בנוי כך שבכלל אינך מסוגל לכוון, מפני שנקודת הכוונת כל הזמן בורחת מהמטרה, כאילו בכוונה. אתה מכוון אותה למטרה, והיא פתאום קופצת הצידה, אתה שוב מכוון והיא שוב בורחת הצידה.

זה בעצם הטבע שלנו. אין שום ספק שאני לא אצליח לכוון בדיוק למרכז ההשפעה. הרי למעשה, ממש שם, במרכז המטרה, נמצא הבורא, תכונת ההשפעה, האהבה לזולת, שהוא הפוך ממני ב100%. אני לא מסוגל להתקדם ישר לקראת תכונת ההשפעה, בלי תוספת סטייה כלשהי, לפחות בשקר קטן, ובוודאי שלא ישר למטרה.

אפילו בזמן העלייה במדרגות הרוחניות, אני מסוגל להגיע לכוונה על מנת להשפיע רק בתוך חלק קטן מן הרצונות, כמו בתוך "קו דק מאד". וכל יתר ה"עיגול" הוא "לב האבן" הענק שלי, שאותו אינני מסוגל לכוון להשפעה. בכל מדרגה ישנם רצונות כאלה שאיתם אני מסוגל להתקדם ולתקן אותם להשפעה, ואת כל היתר לא. כיצד אני יכול להתקדם בדיוק למטרה? הרי דורשים ממני את מה שללא ספק אינני מסוגל לבצע!

כאן מציל אותנו המושג "קבוצה". כל אחד מאיתנו, עם ה"עין" שלו, כלומר, מתוך עומק הלב שלו, מתוך "אור החכמה" המלובש ב"אור החסדים" שבזכותו "הלב מבין", מכוון את עצמו למטרה. ואף אחד לא קולע בדיוק לתוכה, מפני שלכל אחד יש סטייה כלשהי, סטייה לצד כלשהו מהנקודה המרכזית.

אך אם כולם מתחברים יחד, כל אחד עם הסטייה שלו, אז יחד אנחנו מתקנים את הסטיות של האחרים. כך זה בנוי. ואז אנחנו מכוונים ישר למרכז. בזכות המאמצים שלנו להתחבר יחד, גם אם המאמצים אינם אמיתיים, אנחנו כביכול מדלגים על השבירה.

מתוך שיעור על פי אגרת י"ז של בעל הסולם, 23.02.2012, כנס ערבה

ידיעות קודמות בנושא:
עולמך תראה בחייך
משחק על הדקויות
חסרה רק התפילה