באגודה אחת עם כל העולם

שאלה: אנחנו נמצאים עכשיו במעין תקופת מעבר בין הכנסים. כיצד אפשר להגביר את הערבות, כדי להתחיל לנוע הלאה?

תשובתי: דרושה עבודה מתמדת. מה זה משנה אם אנחנו עורכים עכשיו כנס או לא. אין האדם יודע מתי הוא יצבור את מידת המאמצים הנדרשת ממנו. הוא צריך להשתוקק לקראת כל יום חדש בציפייה לרגע שבו יהיה מסוגל להשפיע לחברים, ודרכם לכל העולם, ודרכו לבורא.

עליי לבדוק את המצבים הפנימיים שלי: על מה אני חושב, למה אני מתכוון, עד לאיזו מידה אני משתדל במשך היום לגלות את המטרה, האם הלב שלי מלא בהשתוקקות הזאת, האם היא מתעוררת מעצמה, האם אני יכול לחייב את עצמי לזה, האם יכול לשמור על המחשבה הזאת על רקע כל שאר העיסוקים שבהם אני עסוק עכשיו? מכאן אני רואה עד כמה התקדמתי קדימה.

יש לנו רק אפשרות אחת להשיג את העולם הרוחני: לעבד באופן קבוע את הרצונות שלנו ולקרב אותם יותר ויותר להרגשה ולהבנה של מה זה השפעה. השינויים צריכים להתבצע דווקא בנו, בתוך הרצונות שלנו. ולכן כל רגע שמוקדש לזה, מקדם אותנו בדרך.

ומכאן והלאה, הכול תלוי באדם. איך, לפי דעתו, צריכה להיות התנועה קדימה: אישית או כלל עולמית. אם הוא רוצה ללכת לעבר מטרת הבריאה, אז התנועה הזאת יכולה להיות רק בקנה מידה עולמי. כל מה שמתחת לרף הזה, אינו פועל בימינו. פעם היה די בקבוצה ומורה, ואילו היום אנחנו באגודה אחת עם כל העולם. מי שבפעולותיו מקדם יום אחר יום את הקבוצה העולמית שלנו ואת כל העולם לתיקון, לפחות במשהו, אז הוא זה שיוכל לראות איכשהו כיצד זה גם מעורר וממריץ גם את ההתקדמות האישית שלו. ההתקדמות האישית נקראת מידת ההשקעה באחרים.

וחוץ מזה, צריך להשתדל בכל יום להוסיף קצת איכות למה שאתה נותן לאחרים, בהתכתבות, בבלוגים, בעבודה במרחבי האינטרנט. אנחנו יכולים להשפיע לזולת רק כשאנחנו דבוקים בו, כשאנחנו מבינים אותו, ולא כשאנחנו משתדלים לתת לו בכוח את מה שמוצא חן בעינינו. אנחנו מפיצים את מה שקרוב לאנשים בצורה המקסימלית. אנחנו צריכים "להתלבש" בהם.

אהבה זה כשאני לוקח את רצונו של האחר וממלא אותו בהתאם למה שהוא רוצה. אחרת אף פעם לא נגיע לאף אחד.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הערבות", 21.07.2011

ידיעות קודמות בנושא:
להשפיע זה לא לכפות
דבּר, אם יש לך מה לומר
לדעת את רצון הזולת