דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / אף מאמץ לא נעלם מבלי להשאיר עקבות

אף מאמץ לא נעלם מבלי להשאיר עקבות

מאיתנו נדרש כל פעם לתת יגיעה, בכמות ובאיכות, עד ש"כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול". רק בטיפין טיפין אפשר לאסוף את המאמצים שלנו, כי מאמצים זה התנגדות פנימית והתגברות, בירור, שמנוגדים לרצון שלנו.

כאן נלקחים בחשבון גם הכמות וגם האיכות, מפני שיכול להיות שישנו רצון, אבל הוא לא מבורר מספיק. לא התוצאות הן החשובות, אלא דווקא המאמצים של האדם שאותם המערכת הכללית סופגת לתוכה, וזהו תהליך מצטבר. כך זה נמשך, עד שזה הופך להיות אפשרי להחזיר אותם לאדם ולהציג בצורה מלאה.

אדם אינו מסוגל לצבור את המאמצים האלה יחד. כי אם הוא היה צובר ומחבר אותם, אז הוא היה מחליש את החיפוש שלו. אם הוא היה יודע בדיוק בלב ובמוח, יודע ומרגיש איזה מאמצים הוא כבר השקיע, אז היה מאבד כוחות במידת ההתקדמות שלו והייתה נוצרת בו קהות חושים.

לכן ישנה כזאת שכחה, והמאמצים מצטברים בצורה בלתי הכרתית, בכך שנעלמים בתוך האדם. אבל בשלב כלשהו אנחנו נקבל אותם חזרה לפי החוק: "חיל בלע ויקיאנו". בהתחלה כל המאמצים שלנו נבלעים, כאילו שמחלחלים דרך החול ללא שום זכר. אבל כאשר הסכום שלהם מגיע לדרגה שמתאימה למדרגה הקרובה של האור העליון, אז נוצרת מידת השתוות בין החיסרון שהצטבר עד למידה כמותית ואיכותית מסוימת, לבין האור. ואז האור והרצון מתגלים זה בתוך זה באדם.

כל גילוי מגיע תמיד בפתאומיות, כהפתעה. כל התהליך הזה נקרא "סגולה". כי הוא כמעט לגמרי נסתר מהאדם. בעמקותו פועלת מחשבתו של הבורא כלפי הנברא, כדי להכין אותו ולהביא לצורה המתאימה לאור.

לכן, עד כמה האדם זוכר ומרגיש, וכמה שכח, כמה מאמצים הוא כבר השקיע וכמה עוד נשאר, כל זה מחושב לפי כמות ואיכות ונכלל במערכת הכללית, במערכת הקשרים בין כל הנשמות. והאדם צריך להפוך לחלק פעיל, יעיל ושימושי, כלפי כל המערכת.

ודאי, מדובר כאן רק על הרגשות שלו, על הגילוי, כי כל ההסתרה והגילוי קיימים רק כלפי האדם ולא שבמערכת עצמה יש ממש חסרונות. ואם האדם מגיע לדרגת היכולת להיות המרכיב הפעיל והמועיל מתוך הכרתו, אז הוא זוכה לגילוי.

לכן, צריך להבין שאסור לנו להתעמק ולנסות לעשות חשבון על מה שנראה לנו כמכשולים, שכחה, חולשה, מאמצים שנאבדים לתמיד ושאינם משאירים עקבות ושמאלצים אותנו כל פעם להתחיל הכול מהתחלה. אסור לעשות כאן שום חשבונות, כי אנחנו לא מבינים עד כמה הכול מדוד ומסודר בצורה מדויקת בכל צעד בדרך שלנו. אנחנו צריכים רק לעבוד על זירוז הזמן, בכך שמעוררים כל רגע את עצמנו ככל שרק ניתן.

מתוך שיעור על איגרת ב' של בעל הסולם, 30.01.2013

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest