קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
דעה: לפני 70 שנה, תחילת המאה ה- 21 נראתה מאושרת: את כל העבודה הקשה מבצעות מכונות, ואילו בני אדם עובדים רק כדי לקבל הנאה בכך שמממשים את כישוריהם, ובשאר הזמן נהנים מחופשה ומחיים שמחים ומאושרים.
אז איך קרה שהיום אנחנו מכורים לעבודה, עובדים יותר מאבותינו החולמים, ועוד נדמה שאנחנו ממש בכנות שמחים לנוכח המצב הזה?
במרבית המדינות המפותחות שבוע עבודה הוא בן 35 שעות, החופשה אינה עולה על ארבעה שבועות, אנחנו מתגאים בזה שאנחנו מכורים לעבודה, אין לנו זמן לצאת לפגישות, להכיר חברים חדשים, לישון בצורה נורמלית, לנסוע לחופשה, לקיים יחסי מין ואפילו להוליד תינוק, אנשים בטלנים מרגישים את עצמם מושפלים בהסתכלם על אלה שעסוקים והופכים למאושרים יותר, כשמקבלים הזדמנות להיכלל בפעילות כלשהי, אפילו מאוד קשה. המחשבה עצמה על חופשה ומנוחה נראית כלא נכונה.
תגובתי: הטבע הציב לנו הגבלות (מחוץ לנו) בהתפתחות הגשמית, ואנחנו בעל כורחנו נצטרך לצמצם את הייצור ואת הצריכה. הטבע מפתח (בנו) רצונות יותר ויותר חדשים, ואנחנו מאבדים השתוקקות לחסכונות גשמיים.
רואים את זה לפי הדור החדש. אין דבר שהוא יותר מאיים על האנושות מאשר להימצא מחוסר עבודה, זה מוביל להידרדרות של הפרט והחברה. לעסוק במידה שלמה אנחנו נוכל רק בדבר אחד – בחינוך מחדש שלנו.
ידיעות קודמות בנושא:
למה אנחנו עובדים כל כך הרבה?
כמה אנחנו צריכים לעבוד?
מומחים מייעצים לקצר את שבוע העבודה
