אנחנו חלקים אין סופיים המתחברים למעגל

שאלה: אם האדם אינו קיים בנפרד מהאחרים, אז מדוע בכל אחד ישנה ההרגשה, כאילו עבורו קיימת כל המציאות והבורא מתייחס אליו אישית?

תשובתי: זוהי מידה ייחודית ובלעדית האופיינית לכל אדם. היא מהבורא ונמצאת בכל אחד מאיתנו, השורש של כל אחד, המבדיל אותו מכל השאר. זה מחייב כל אחד ליישׂם את הייחודיות שלו, כי הרי באמת: "עבורי נברא העולם!", כך צריך לומר ולקבוע כל אחד. רק לא על חשבון האחרים, אלא למען האחרים.

אני מתקן את העולם וכל השאר הם רק חלקים ממני, זה מחייב להתייחס כלפי כולם, כתלויים בי. אני חייב להתחבר אליהם בכוח האהבה שלי, זה נקבע על ידי. כאשר הנקודה שלי מתחברת עם הנקודות האחרות, אני הופך להיות "ראש" עבורם, עבור הגוף שנקרא "הנשמה הכללית". הרי אני הוא המחליט והיוצר את כל הקשרים, וממלא אותם באור של הבורא, כלומר עבורם אני הוא המקור, הבורא.

וקיים אתה, אשר עושה את אותו הדבר ומצרף אליו את האחרים, כולל אותי. וגם אתה הופך להיות ראש עבור הגוף הכללי, האחר, מאחר והוא נקבע על ידי היחס הנכון שלך כלפי האחרים.

וכך כל אחד מאיתנו, אישיות פרטית (אינדיבידואלית), ואין אחד מפריע לשני, אלא מוסיף. אתה מרגיש, שהבורא מתייחס אליך אישית, אך הוא יכול להתייחס אליך רק דרך הקבוצה. ובדיוק באופן זהה, דרך הקבוצה, אתה מתייחס אליו.

הבורא הוא מה שמתגלה בקשר בינינו. דווקא שם משתרר האור העליון, ברצונות של ההשפעה, בחיבור בין כל הנשמות. כאשר כל תכונות ההשפעה מתחברות יחד, מתגלה הכלי לגילוי הבורא, רשת ההשפעה. ועל הרצון עצמו נעשה צמצום, צ"א, כדי שהוא לא יקבל דבר. לקבל ניתן רק דרך הקשרים שמקשרים ומחברים בין הרצונות, שם היכן שנמצאים המסך והאור החוזר.

מתוך שיעור על מכתבו של הרב"ש, 05.09.2010

ראה מאמרים קודמים בנושא:
פרטי וכללי
תאי הגזע של הנשמה
שונים ודומים בו זמנית