אנחנו בני ערובה של חרות מדומה

"מאמר החרות" של בעל הסולם "הופך" את החשיבה לאנשים רבים.

אנשים שמגיעים ל"חכמת הקבלה" לאחר קריאת המאמר, נוכחים לדעת שהחרות שלהם, איננה חרות. כולנו אלמנטים בטבע שמבצעים באופן עיוור את מה שהטבע מורה לנו, ולכן הכרת המצב של חוסר חרות וציות לחוקי הטבע, דוחף אותנו קדימה לרכוש חרות אמתית במקום חרות מדומה.

נניח שיש לי כסף, זמן, יכולות ואפשרויות, ואני בוחר לטוס או לשוט או לבלות את זמני במחיצת אנשים או פשוט ללכת לישון, זו לא נקראת חרות. מפני שאם אנחנו יודעים מראש את הנסיבות ומכירים את עצמנו, אז מלכתחילה אנחנו יודעים באיזה צעד ננקוט ומה נעדיף. אם האדם מבין זאת, הוא מבין שאין לו יתרון על פני בעלי חיים שפועלים מתוך אינסטינקט, וגם הוא בדיוק כמותם. וכפי שנסתר מבעלי החיים שהם אינם חופשיים כך גם מבני האדם, רק בדרגה אחרת. כלומר, האדם אינו מודע לכך שאיננו חופשי כלל בכל מעשיו, מחשבותיו, רצונותיו והחלטותיו.

אנשים מגיעים ל"חכמת הקבלה" כדי להבין מהו חופש וחרות אמתיים באדם. אבל לשם כך צריך "לעלות למעלה" מהאגו ולא ללכת אחריו בצורה "עיוורת", אלא להשתדל  להיות "למעלה" ממנו. זה לא פשוט. אבל מצד שני יש עבור מה להיאבק, עבור החרות.

מתוך שיעור בשפה הרוסית, 17.11.2019