קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
השכל והרגש של האדם מרכיבים את "האני" שלו, ומה שנמצא למעלה מהרגש והשכל שלו הם הדרגה הרוחנית, האדם הרוחני.
האנושות מתפתחת לאורך ההיסטוריה בצורה אגואיסטית, כשהשכל והרגש שלנו גדלים. ואנחנו כבר התרגלנו לזה ומקבלים זאת כמובן מאליו וחושבים שזה נכון. בשבילנו זאת ההתפתחות. אנחנו מקבלים יותר ויותר הבחנות בתוך הרגש והשכל שלנו, יותר ויותר פרטים בעולם שלנו, ונדמה לנו שכך אנחנו מתקדמים.
ובאמת, מה עוד יכול להיות? ככל שהטלסקופים והמיקרוסקופים שלנו טובים יותר, כך אנחנו רואים יותר לעומק, ככל שהרדארים שלנו עוצמתיים יותר, אנחנו שומעים יותר רחוק… בסופו של דבר אנחנו מרחיבים את הטווח של חמשת החושים שלנו, והשכל תומך בתהליך הזה.
אבל יש התפתחות מסוג שונה לחלוטין ועליה מדברת חכמת הקבלה, התפתחות בתוך חושים אחרים, בתכונות אחרות, שנכון להיום אין לנו אותם, ואנו מכנים אותם "כוח ההשפעה". נדמה לנו שגם בעולם שלנו יש כוח השפעה, אבל אנחנו אומרים שכאן מדובר על כוונה. כי אחרי שמתעמקים בכל פעולה שהאדם עושה כאילו נגד האגו שלו, אנחנו מגלים שאלטרואיזם לא ניתן להשגה, ובסופו של דבר, כולם פועלים רק לתועלת עצמית.
תכונת ההשפעה שנמצאת למעלה מהמציאות שלנו אינה ניתנת להשגה בעזרת האמצעים הרגילים. לכן, אני בכלל לא מבין ולא יודע מה זה רוחניות. וכדי לפתור את הבעיה יש לי מדע מדויק ומאוד מיוחד, שמעביר אותי דרך החור "כחודו של מחט", דרך פתח מאוד קטן לעולם הרוחני. זהו פתח קטן מפני שאני לא לוקח איתי שום דבר חוץ מה"רשימו" העיקרי שלי, הניצוץ הרוחני, "חלק אלוקה ממעל". הוא נטמע בי ולכן אני יכול לעבור דרך החריץ (שבקושי רואים אותו) שבין שני העולמות.
יש לפניי קיר שדרכו אפשר להעביר רק את הניצוץ, וכל היתר נשאר מאחור. בהמשך, כדי לתקשר עם יתר האנשים שנשארו בינתיים מצידו האחר של הקיר, אני נאלץ "להתלבש" בלבושים הקודמים, אבל אני בעצמי כבר עברתי לעולם החדש, ואין שום קשר בין ה"עולמות", כיוון שהם פועלים לפי שיטות שונות, עקרונות שונים, כאן שולטת תכונת הקבלה ושם תכונת ההשפעה.
נכון לעכשיו אין לנו שום אפשרות להבין או להבחין בעיקרון ההשפעה, או בתכונותיה. אנחנו בשום פנים ואופן לא מסוגלים להתקרב אליה או לדמיין משהו שקרוב לאמת. כל המאמצים הגשמיים שלנו מיועדים רק לבלבל אותנו, להרגיע או "לסנוור את האוזן" וזה הכול. למעשה, עולם ההשפעה הוא "עולם הפוך" והופכיותו משתקפת במהות של הדברים ולא בצורתם כמו בעולמנו.
וכן, אנחנו לא רוכשים את המציאות הרוחנית בעזרת השכל או החכמות, אלא להיפך, החכמות עלולות לעכב מאוד את העניין. ובכלל זה, כל המאמצים שהאדם ממציא לעצמו מבחינה אגואיסטית בעולם הזה, כל האמונות, השיטות, הדתות, האמצעים, הקואוצ'ינגים, וכולי, הם בלתי יעילים. במשך ההיסטוריה הושקעו המון מאמצים שלא עזרו לאף אחד. להיפך, אנחנו רואים שהדתות והאמונות תומכות יותר ויותר בטבע האגואיסטי של העולם שלנו. לכן, לאדם שנמצא כאן אין שום סיכוי לעשות הערכה נכונה ושיקול דעת נכון כלפי העולם הרוחני. אפילו במקרה או בטעות אף אחד אינו מסוגל להגיע לאמת, מפני שההבנה וההרגשה שלנו אינם נמצאים במגע עם הרוחניות.
לכן, אנחנו חייבים לעשות אבחנה ברורה.
מצד אחד, ישנם מדענים שחוקרים את הטבע בתוך חמשת החושים ומגלים לכולם את תוצאות עבודתם. ואז מדענים אחרים, לא פחות אגואיסטיים, בודקים בקפידה את התוצאות הללו בניסיון לשלול את עמיתיהם ותוך כדי ויכוחים ביניהם האמת מתגלה בתוך חמשת החושים, כי על כך נאמר "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות". אין לנו שום ספק לגבי העובדות המדעיות, אנחנו סומכים עליהן במאה אחוזים. באזור של חמשת החושים השייכים לעולמנו, המדע בלתי מעורער. הוא קובע דרגות מציאות ברורות: אקסיומות, תיאורמות, תיאוריות, אומדן, אומדן משוער, תחזית, הנחה ועוד. הוא קובע בבירור מהי עובדה, הוכחה, הערכה, תוצאה. וכל המושגים האלה משולבים במדעי הטבע השונים שחוקרים את הטבע שבתוכו אנחנו חיים.
אבל מתוך חולשתנו אנחנו לא מסוגלים להקיף את כל המכלול של הבריאה, את כל הטבע, לכן, אנחנו מחלקים אותו לתחומים שונים: פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, זואולוגיה וכולי. במאה השנים האחרונות מספר תחומים הצטלבו, השתלבו ביניהם ויצרו מדע בינתחומי שלאחרונה יש לו תפקיד מוביל והוא מביא תוצאות חשובות. כל העולם נעשה אינטגרלי ומחייב אותנו ללמוד דווקא את הקשרים שבין התופעות ולא חלקים מתוך התמונה הכללית.
עלינו גם להבין שאפילו מחקרים כאלה משוחדים, מפני שאנחנו חוקרים בעזרת החושים שלנו באמצעים, בכלים ובשכל שלנו. המדע מודע לכך ומודה במגבלה הזאת, מכיוון שתמונת העולם שלנו תלויה ברמת התפתחותנו. ובדרגה הבאה היא תשתנה. ידיעה מוחלטת של הטבע במסגרת השיטות הללו, היא בלתי ניתנת להשגה. ככל שחודרים יותר לתוך האטום, מתגלה בו יקום שלם ושכבות של ידע אין סופי.
לאחרונה המדע עובר משברים רבים, נתקל בערפל וסתירות רבות. מצער מאוד לראות את המדענים המודרניים, מפני שהם נמצאים במצב עגום בסיום השלב הנוכחי. הטבע נעשה יותר ויותר "עגול", אינטגרלי והם עדיין שומרים על גישה אינדיבידואליסטית טבעית האופיינית לאדם אגואיסט. בסופו של דבר הם איבדו את הקשר עם הטבע ומיצו את המחקר ה"ליניארי" המשתלב עם ה"ליניאריות" האגואיסטית שלהם. נכון להיום בעולמנו מתגלה טבע חדש, עגול, גלובלי, רווי קשרים כלליים. ולהם אין אפשרות לעכל את זה. כלומר, אנחנו לא יכולים לחקור את הטבע החדש, מפני שהחושים שלנו מלכתחילה אגואיסטיים.
ומצד שני, העולם הרוחני וחכמת הקבלה הם עניין אחר. אם המקובלים לא היו מספרים על המחקרים שלהם, הם היו נשארים מחוץ לתחום ההתעניינות שלנו. האנושות לא הייתה עולה אפילו לדרגת הדתות, לא הייתה מתעלה למעלה מהמנהגים הפרימיטיביים של רוחות, עצים, אבנים, וכולי. בני האדם היו משתחווים לחלקי הטבע השונים מפני שראו שהטבע גדול והגדְלות הזאת חייבה אותם כאילו לשחד אותו כדי להיות ראויים ליחס טוב, לגרש רעמים וברקים, התפרצויות הרי געש ורעידות אדמה, שיטפונות וכולי. בדיוק כך אנחנו מתייחסים לכל דבר שעלול להיות מקור לאיום. אבל האנושות לא הייתה מתקדמת יותר ואפילו לא הייתה חושבת על מושגים כמו "נשמות" ו"עולם הבא" השייכים כבר לרמת השערות שונה לגמרי.
ובין יתר תחומי עיסוק האדם, ישנו תחום אחד שנקרא "פילוסופיה". זה לא מדע, מפני שאין לו בסיס למחקר שמאפשר לערוך ניסויים ולקבל תוצאות שאנשים אחרים יכולים לבדוק מחדש על כל הפרטים ועל סמך הבדיקות הללו ולקבוע עובדות אמיתיות המקובלות על כולם. לפילוסופיה אין מנגנון כזה. היא תוצאה של השכל האנושי שחושב על דברים שונים כולל מדע, חיים, וכולי. אין לנו אפשרות לבדוק את המסקנות מכיוון שהן שייכות למשהו שאינו מתלבש בחומר. שום מעבדה לא תבדוק את ה"תזות" שנוצרו ביד הדמיון האנושי ומתבססות על ניחושים מופשטים.
לאורך הזמן נחשבה הפילוסופיה לעיסוק ברמה האנושית הגבוהה. עד לתחילת ההתפתחות המדעית היא הייתה מכובדת ביותר, עד כדי כך, שעד היום קשורים לזה תארים מדעיים. כולם מכירים את התואר PhD בתחומים רבים, כלומר, דוקטור לפילוסופיה (Doctor of Philosophy). האנשים חשבו שהפילוסופיה כוללת את כל המחקרים המדעיים ואת כל החכמה האנושית.
אבל בשלוש מאות עד ארבע מאות השנים האחרונות, מאז ימי האר"י, מאז תחילת התפתחות המדע, הפילוסופיה מאבדת את מעמדה ויורדת מהבמה. כי המדע מאפשר לנו לבדוק את הנתונים ולהיות בטוחים שהצלחנו, ואילו הפילוסופיה, בסופו של דבר, תמיד טועה. היא כמעט ולא מדברת על העתיד וגם אם כן, אז אי אפשר לסמוך על כך. ויחד עם זאת האגו של הפילוסופים גדל כמו אצל כל יתר האנושות והם כל הזמן סותרים זה את זה, שקועים בשקר הגדול.
הפילוסופים תמיד אהבו "לחקור" את חכמת הקבלה באותה המידה ששמעו עליה. אחדים מהם למדו אפילו עברית וארמית כדי לקרוא את המקורות. ובכל זאת אותם הפילוסופים לא הבינו שבקבלה יש עיקרון של השגה. בלי להיכנס למימד הרוחני עם חושים מתאימים, כלומר, עם כלי השגה אמיתיים, כמו המדענים בעולמנו, אנחנו לא מסוגלים לחקור משהו. כי אנחנו פשוט לא קיימים בתחום המחקר.
אבל הפילוסופים הסתכלו על חכמת הקבלה בהתאם לשכל הגשמי שלהם, בזמן שהיו מצידו האחר של הקיר ובלי לעבור לצד השני דרך "חודו של מחט". וזה בכלל לא הפריע להם לדון ולהתווכח על מה שנמצא מעבר לקיר ולהוציא לאור יצירות ספקולטיביות חדשות. המצב הגיע עד כדי כך, שהפילוסופים דנים על קבלה בלי לטרוח ללמוד את ספרי המקובלים. הם פשוט מלקטים קטעים מספרים שונים ככל העולה על רוחם.
הפילוסוף הנודע גרשום שלום, שנחשב לפני כחמישים שנה לאחד האבות של הפילוסופיה המודרנית בישראל וחוקר קבלה גדול, למעשה לא הזכיר באף מילה את בעל הסולם שחי ופעל בדיוק באותה התקופה.
ואני מבין אותו, כי מדובר על חקירה של חומר רב בחכמת הקבלה כל כך עמוק, שהפילוסופיה לא יכולה להשתוות אליו. לכן, הוא פשוט התעלם מזה כאילו זה לא קיים.
כיצד מדען יכול להתייחס כך לנושא שהוא חוקר? מדען אמיתי מוכן למחוק בגלוי את כל הישגיו הקודמים אם הוא רואה שהם מוטעים. הרב"ש היה מוחק בתוך הכתבים שלו את מה שרשם לפני וכתב "לא נכון". אחר כך הייתה גרסה חדשה שגם היא עם הזמן הייתה נמחקת וכך מספר פעמים. זה מדע, גישה מדעית, זה מכובד. כי בדרך ההתפתחות אין אבסולוט. האבסולוט הוא גמר התיקון ועולם אין סוף שבו הכול מתחבר ביחד. ועד אז יש כל הזמן ספקות.
נאמר שפסולת לעליון זה אוכל לתחתון. זאת אומרת כשאני עולה, אני מוחק את המדרגה הקודמת והיא הופכת בשבילי ל"פסולת", היא כבר לא נכונה, אסור להשתמש בה. מי שנאחז באתמול הוא לא מגיע למחר. ההתקדמות שלנו היא ביכולת שלנו להתנתק ממה שלפני רגע נראה לנו נכון. אחרת אי אפשר. הרי אנחנו עוברים כל הזמן שינויים מוחלטים של כל עשרת הספירות שלנו. השכל והרגש שלנו כל הזמן מתחדשים, עוברים "אפגרייד", במקום הישן שנמחק, מופיע חדש. ואם האדם שומר את עצמו מה"אפגרייד", ולא יכול להתרומם "למעלה מהדעת" אז הוא לא מתקדם.
לכן, נכון להיום אנחנו רואים שהפילוסופיה עדיין קיימת, למרות שמקומה בוודאי בבית קברות. העמדות של הפילוסופים הן רבות עוצמה ובהתנגדות במשך דורות לחידושים. חוץ מזה הפילוסופיה אימצה את חכמת הקבלה ומלמדים אותה בפקולטה לפילוסופיה. חייבים להבין שהפילוסופיה גונבת את כל מה שיש לחכמת הקבלה, ואפילו בזה היא לא מצליחה…
גם אנחנו פילוסופים בפנימיותנו. אבל עלינו לקבור בסופו של דבר את הפילוסוף שבנו. למעשה, אין לאף אחד "זכות מוסרית" לדון על הקבלה אם הוא בעצמו לא נמצא בהשגה רוחנית. מה הוא יכול לומר על התחום שבכלל אינו מכיר? אבל אנשים בכל זאת מביעים את דעתם ועושים הערכות בלי לעלות למדרגה שעליה מדברים.
לכן, בעולמנו אנחנו זקוקים להבנה בסיסית שהרמה הרוחנית נמצאת מעלינו ואין לנו שום מגע עימה, לכן, לא יכולים לומר עליה כלום. קודם כל עלינו להתנתק ממדרגת ה"חי" ולעלות לדרגת ה"אדם", המדרגה הרוחנית שנרכשת רק בעזרת המאור המחזיר למוטב, דרך העבודה בקבוצה, בעזרת שיטת חכמת הקבלה. חייבים כל פעם להתנתק מהמצב הקודם ולעלות יותר ויותר. אחרת גם אנחנו נהיה אותם הפילוסופים…
מתוך שיעור על פי המאמר "חכמת הקבלה והפילוסופיה", 01.06.2013
ידיעות קודמות בנושא:
להתפלסף בעורמה
הפילוסופיה: בית ללא יסודות
חכמת הקבלה והפילוסופיה: למי המילה האחרונה?
