קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
ודאי, שהאדם לא יכול לעשות שום דבר למען הבורא. הוא פועל מתוך פחד לקבל עונש או שמקווה לקבל שכר, אבל רק למען תועלת. ברגע שאצלו נהייה הכול בסדר, הוא מייד שוכח על הבורא. אנחנו רואים, שאדם בדרך כלל פונה לבורא כאשר רע לו והוא בעצמו אינו יכול לעשות כלום. וברגע שהוא רואה שהוא יכול להסתדר ללא הבורא, אז הוא מייד עוזב אותו. אבל אנחנו, בשונה מזה, עושים פעולות שעל ידן אנו רוצים להתקרב לבורא, וגם כן רוצים לתקן את הכוונה שלנו. או לפחות, אנחנו עושים מאמץ לקראת זה.
יש אנשים, שנדמה להם, שהם כבר נמצאים בכוונה על מנת להשפיע ושהם מתחברים עם הבורא, עושים מדיטציות. אבל העניין הוא, שאי אפשר להפעיל כוונה על מנת להשפיע או אפילו לרצות להגיע לכוונת השפעה אם אתה לא מבצע את המעשה. כוונה ללא מעשה, זה נקרא "שֵד", רוח, שאין בזה שום ממשיות.
להיפך, אם אנחנו פועלים ברצון לשנות את הכוונה שלנו ולבנות את החלק המתוקן הראשון של הנשמה שלנו, אז זה קורה. לכן אנחנו נמצאים כאן ועכשיו בעולם המעשה. אנחנו רק צריכים לבצע את המעשה הנכון, ויכולים להוכיח לכולם שהמעשה הוא נכון, והכוונות בזה מתוקנות בעצמן, באותה המידה, שכל אחד רצה את תיקונן. העיקר זה לא לשבת בחיבוק ידיים.
מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, "ענין שמחה", 08.10.2013
ידיעות קודמות בנושא:
הכנה בפעולה
העיקר, להיות בתוך עיגול של אור
אחרי המעשים נמשכים הלבבות
